קלנדיה

צופות: 
תמר פליישמן.
30/06/2019
|
אחה"צ

החולים שהיו בדרך הביתה לעזה כבר ישבו ברכב ההסעות הייעודי וחיכו שיינתן האות לצאת לדרך.

עליתי ובאתי ביניהם. חשוב לי לשהות עמם ולו לזמן קצר. חשוב לי הקשר הזה, ביחוד עם הילדים. קשר שאורך לפעמים דקות ולפעמים שניות.  קשר של מבט, קשר של מגע, קשר של חיוך.

מנסה להפר את המשוואה שכל מגע עם ישראלי הוא איום ושכל ישראלי לבוש במדים וחמוש ברובה.

כשהייתי ברכב הייתי עדה להיפוך תפקידים.

מה שקרה זה שהגיעו לפתח שני חיילי מנהל וקראו לאיש המנהל העזתי לגשת אליהם, אבל הוא, שהיה בעומק הרכב לא שמע את קריאתם. השניים עמדו על המדרגות, עיניהן שידרו ספק מבוכה ספק חשש ולא העזו להיכנס פנימה וצעקו. מוזר היה לראות את המפחידים הופכים למפחדים.

לאורך השנים ראיתי חיילים מפחדים מהמון זועם, מצעירים מפגינים, מנשים מוחות. אבל חיילים מפחדים מפני שברי אדם חולים? – את זה טרם ראיתי.

 

נכון שצריך ויזה כדי להיכנס לארה"ב ונכון שאמריקנים צריכים ויזה כדי להיכנס לכאן, רק שיש  הבדל   בין הויזה לכאן, לישראל, לויזה ללא כאן, לפלסטין, שהוא כמו ההבדל בין בעלי ת.ז. כחולה לבעלי ת.ז. ירוקה. כי בעוד בעל ת.ז. כחולה יכול לנוע בשטחי ישראל ובשטחי הגדה גם, בעל ת.ז. ירוקה מוגבל בתנועה לשטחי פלסטין, זה אותו הדבר בויזות.

לא מאד נתתי את הדעת על כך עד שפגשתי את אמג'ד, אמריקני יליד שיקגו שמתארח ברמאללה ובא למחסום לקלנדיה, כי מהיותו מוסלמי התאווה להתפלל באל-אקצא ונחסם. לאמג'ד יש ויזה לגדה ולא לישראל, ואל-אקצה כידוע שהיא שלנו. החייל שמנע את כניסתו הציע לו ללכת למת"ק ולבקש אישור מיוחד למטרה המיוחדת. מיהרנו יחד למת"ק. השעה הייתה כמה דקות אחרי השעה ארבע והמקום היה נעול ונטוש. יבוא שוב מחר, אולי כן ואולי לא.

למה הדבר דומה? לתייר יהודי מארה"ב שנכנס לארץ מתוקף ויזה לישראל ותחשק נפשו להתפלל במערת המכפלה וייסע לשם. האם יעצרו אותו במחצית הדרך ויבדקו את הויזה שנועדה לתייר בישראל וימנעו ממנו להגיע לחברון להתפלל?