קלנדיה – נער בן 14 מעזה מסורב מעבר לטיפול בבי"ח הדסה

ילד בן ארבע עשרה שנאבק במערכת אטומה ברוטלית ואכזרית ועומד על שלו גם אחרי שנדחה ומגורש ומגודף, וחוזר ומנסה שוב, זה לא מראה של מה בכך, זה לא עניין שבשגרה.

קוראים לו מוחמד, מוחמד ג'אבער, ילד ספק נער, שהגיע לבדו משג'אעיה שברצועת עזה לטיפול בביה"ח הדסה.

פגשתי אותו בצדו הפלסטיני של מחסום קלנדיה, אדם מבוגר ששוחח עמו הפנה את תשומת לבי ושאל אם אני יכולה לעזור לו, אמר שמוחמד חזר מבדיקות בבי"ח ברמאללה אליהן נשלח בהוראת ביה"ח הדסה ולא נותנים לו לחצות את המחסום ולשוב להדסה.

אולי זה בגלל שהם לא מבינים אותו והוא לא מבין אותם, אמר האיש, תלכי ותדברי אתם, אמר והצביע על בודקי הרכבים, עניתי שלעבור משם זה קצר יותר אבל מסוכן הרבה יותר, כי שם לפני שבודקים יורים בכל מי שמעז לחצות ברגל את הקו הדמיוני בין הכאן לשם. הצעתי שאלך עם מוחמד למחסום שמיועד להולכי רגל, אולי אם אני אדבר עם אלו שמונעים ממנו לעבור, אולי...

הלכנו יחד, לאט, בכל צעד ניכרו ייסורים על פני הילד/הנער שלו. באזור בידוק המגנומטר השענתי את מוחמד על הקיר והעברתי את הקביים במסוע המיועד לכך. התקדמנו לאזור בדיקת התעודות. שם קידמה אותנו קריאת המאבטח: אוף, עוד פעם אתה...  רגע, בוא נדבר, אמרתי לו, מי בכלל את? אמר/צעק המאבטח, אני אתו, אם את ישראלית אסור לך להיות שם, צעק המאבטח, הפקיע מרשותי את התעודה והזמין בעטיי את המשטרה. הגיעה שוטרת, בדקה אותי ופסקה שאני "תקינה", כך בשפתם. לבקשתי התפנתה למוחמד,  בדקה בקפידה את ניירותיו ופסקה – לא עובר.

ביקשתי שתביט בילד ושתחשוב איך ילד שבקושי מתקדם מסכן את בטחון המדינה עד כדי כך שאינו מורשה להגיע לביה"ח שמטפל בו, כן, אני רואה, כן, הוא מסכן אבל זה החוק, שיבוא מחר בבוקר למת"ק ויבקש אישור רפואי מיוחד, אמרה השוטרת ועזבה את המקום.

נשארנו במקום חסרי אונים.

אז צעק המאבטח לעבר מוחמד: יאללה, עוף מכאן... אני יודעת שמוחמד לא הבין מילה מדבריו אבל אני כן, ואמרתי למאבטח שככה לא מדברים לשום אדם, עופי גם את מכאן, צעק המאבטח לעברי.

לא נותר לי אלא להיפרד ממוחמד בדאבון לב.

כשיצאתי ממתחם המחסום אחזה בי תחושת בחילה עמוקה שלא במהרה חלפה.

• אני לא יודעת מה מחלתו של מוחמד ולא יודעת מה הטיפול שהוא מקבל, גם לא יודעת איך מוחמד התגבר על הבירוקרטיה הסבוכה והאלימה וקיבל אישור להגיע לביה"ח הדסה, אבל אני יודעת את שראיתי ושמעתי והייתי עדה לו, כי אם מוחמד קיבל אישור לצאת מרצועת עזה ולא היווה סכנה ביטחונית במחסום ארז, איך עכשיו, ילד שאינו יכול לפסוע בכוחות עצמו ללא הקביים שנבדקו במגנומטר ולא היה בהם חשד, לפתע מהווה סכנה ביטחונית?