דרום הר חברון, חברון, סוסיא, סנסנה (מעבר מיתר)

מחסום מיתר: מגרש החנייה בצד הפלסטיני מלא עד אפס מקום. אין סגר בחול המועד. מוחמד מספר שיש בעיית ביוב או טיהור מים: בבקר, כשיש עומס, מתקן (או צינור) הטיהור לא עומד בעומס, ויש הצפה של מי שופכין. לתשומת לב מפעילי המחסום.

חברון: בגלל החג (אולי ברכת הכוהנים במערת המכפלה) אין כניסה ברכב למרכז חברון היהודית – שכונות אברהם אבינו, בית רומנו, תל רומיידה, גבעת האבות. אפשר רק להגיע ברגל או להשתמש בהסעות האוטובוסים ממרכז קריית ארבע. מגרשי החנייה בקריית ארבע מלאים. מחסומי משטרה בכל פנה.

לכן, לא יכולנו לברר את התלונה של תושבי תל רומיידה, על כך שחיילי גבעתי שהחליפו את הצנחנים בחברון, עוצרים אותם במחסומים ומכריחים אותם לעבור סריקה של המגנומטרים. זה בניגוד להסכמים, לפיהם תושבי השכונה פטורים מבדיקות חוזרות של מגנומטר. לחיילים יש רשימות תושבים.

מזמן לא הייתי בקריית ארבע – הצמיחה של ההתנחלות והשכונות החדשות מרשימה (או מפחידה – תלוי בעמדת המתבונן).

כביש 356 ו-317: חזרנו דרך המאחזים של 317.

סוסיא הפלסטינית: כמו בעבר, אין מים זורמים וקו חשמל. התושבים מביאים קונים מים יקרים במיכלים, ומשתמשים בפנלים סולריים להפקת חשמל. נצר מדווח על היתקלויות יום יומיות עם רועים מסוסיא – ההתנחלות. בבקר, רועה מההתנחלות, עם כבשיו, עלו על שדה שלהם שרק התחיל לצמוח. התושבים הפלסטיניים קראו לצבא – לקח לצבא שעה להגיע (נזכיר – בדרום הר חברון אין עכשיו פקקים...). כשהצבא הגיע, לקח להם ¾ שעה להתדיין עם הפלסטינים ולהתקשר למפקדיהם. רק אחרי שעה ושלשת רבעי השעה, הורידו את הכבשים, שכבר ליחכו חלק גדול מהשדה. תמיד צה"ל כל כך איטי בתגובותיו?

מאחז חדש מול ההתנחלות סוסיא: כבר דווח על הקמת מאחז זה, ליד המשתלה. עכשיו יש כבר כביש אספלט המוביל למאחז. הכניסה למאחז חסומה בשער גדול.

שיטת חוות הצאן להרחבת ההתנחלות בדרום הר חברון: כבר דווח כאן, וגם על ידי גדעון לוי ב"הארץ", שהשיטה העכשווית להרחבת ההתנחלות היא באמצעות חוות צאן, ורעייה בשטחים מעובדים של פלסטינים. בכביש 317 ולידו אנחנו רואים: (1) החווה של ישראל קפלן, בקצה המאחז עשהאל (מאיים על היישוב של אבו ספי, שמתחתיו); (2) המאחז החדש מול סוסיא; (3) חווה חדשה ליד זנותא (כניסה מאזור מיתרים); (4) הרחבת חוות מעון.

דרום הר חברון ירוק עכשיו, ופסטורלי מתמיד. ממש מזכיר את גבעות טוסקנה. דומה שלא חסר מקום. ואני תוהה לעצמי – האם אפשר היה שהכל היה אחרת, כמאמר השיר? האם אפשר היה שתושבי ההתנחלות סוסיא היו חולקים את מימיהם וקו החשמל שלהם עם שכניהם הפלסטיניים? תושבי כרמל יכלו לקנות לחם מהטאבון (שהרסו) באום-אל-ח'יר? ישראל קפלן המתנחל האלים היה חולק את רעיית הצאן עם אבו ספי שכנו? דומה, שכולם היו מרוויחים אם רק היו מחליפים דיסקט, ממריבה אין סופית ליחסי שכנות טובה וחברות.