ג'יוס דרום 1012, ג'יוס צפון 965, מחסום פלאמיה צפון (914)

צופות: 
רחל אפק וצביה שפירא (מדווחת).
29/10/2017
|
בוקר

הודות למעבר לשעון קיץ היה קל יותר להתעורר בבוקר.

הגענו עם שחר (6.15) למחסום 914 שמכונה פאלאמיה צפון. 10 טרקטורים ועגלות עמדו לפני השער. הודות לאור השחר ראינו דברים שלא ראינו במשמרות הקודמות שהחלו ממש בחשיכה.  2 חיילי המשטרה הצבאית וחיילת אחת גם היא שוטרת צבאית  הם אלה המוכרים לנו עוד מלפני שבועיים. שיחות עם המחכים לתורם לעבור לאדמותיהם מגלות שוב ושוב  את התסכול בכך שצריכים לעבור את כל הבדיקות האלה בדרך לחלקת האדמה שלהם. שבעבר המסיק היה חגיגה משפחתית נפלאה והיום...מתלוננים שבני משפחה אחרים לא יכולים לעבור למסוק ולעזור לסיים את המסיק. הם כבר עייפים מלהתלונן...ואנחנו אולי כבר עייפות מלהבין את חוסר התוחלת בכיבוש הנצחי הזה... (ואז עוברת המחשבה: מה לנו להתלונן? אנחנו הרי בעלות הפריווילגיות במחזה הזה..(

אחרי מחסום פאלמיה צפון אנחנו מוצאות את דרכנו למחסום המכונה אצלנו ג'יוס צפון, ואצל הצבא הוא נקרא מחסום 965. כאן שוב מחכים בתור כ10 טרקטורים. אין הרבה פועלים הולכי רגל (האדמות האלה שייכות לאנשי ג'יוס והן רחוקות מהכפר ולכן בא רק מי שיכול להגיע בעגלה או בטרקטור.

בחור צעיר ניגש אל השוטר הצבאי ומתחנן שיתן לו לעבור אל החלקה שלו שהיא ממש מול עינינו. החייל מסביר לו שלא יתכן שיבוא כל יום להתחנן שיתנו להיכנס לחלקתו כי אין לו אישור לכך. מבירור שלנו מסתבר שהבחור עובד אצל קבלן ועובר מדי יום בשער צופין. לכן סרבו לתת לו היתר כדי להיכנס לחלקה שלו שרחוקה מאוד מצופין וקרובה מאוד לשער 935. כל תחנוניו במתק לא הועילו. כך יוצא שאן מי שימסוק את הזיתים שלו . ביום אתמול החייל היה כנראה נחמד ונתן לו לעבור את השער למרות שלא היה לו אישור לכך אבל היום הוא כבר לא מסכים. הוא פוחד ממפקדיו שיגלו שהוא עושה זאת. גם רחל נסתה להתערב וליצור סדק בסירובו של החייל - אבל לשווא.

כבר אמרנו שהפחד הוא שמשמר את הכיבוש. כול החיילים  צייתנים - גם כשמבינים שהפקודות אינן אנושיות ואינן עושות צדק - כי כולם מפחדים. לכן אני שמחה שהנכדים שלי מסרבים להתגייס לצבא.

אנחנו מנסות לא לפחד ולכן אנחנו ממשיכות לצאת למחסומי הגדר עם שחר, גם כשאנו יודעות שקצרה ידינו מלשנות את המצב.

משם נסענו למחסום הגדר שנקרא ג'יוס דרום (1012). אותם פלסטינים המוכרים לנו משבועות קודמים מחכים שיפתחו את מחסום. אותם חיילים המוכרים לנו משבועות קודמים ומהמחסומים הקודמים. אותן תלונות, אותו צחוק וזלזול בחיילים. ההצגה נמשכת וכולנו שחקנים אקטיביים בה.

לא  הגענו לחרבת עיסלה בגלל שמישהי מאיתנו מיהרה לשיעור באוניברסיטה והשיירות הצפופות  של המתנחלים היורדים לעבודתם במישור החוף  הבהילו אותנו.

הצטרפנו גם אנו לשיירת המכוניות הארוכה והצפופה  היורדות בשעות הבוקר, מההתנחלויות לאזור תל אביב...