קלנדיה

צופות: 
ורג'ניה סיון, ר' (אורחת מאירלנד), עינה פרידמן (מדווחת)
29/08/2017
|
בוקר

הסוד של "סעה תמניה"

כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כאשר הגענו בשעה 5:30 והתורים היו יחסית קצרים (לא הגיעו מעבר לשפת המדרכה בכניסה לסככה). מאוחר יותר, ב-שעה 6:10, כאשר התורים הגיעו לשורה השניה של מה שפעם היו המכוניות בחניון (החניון סגור מאז תחילת הרמדאן ונראה שלא ייפתח שוב בגין השיפוצים או סלילת כביש חדש שטרם התחילו), התחלנו לעקוב אחרי אדם שעמד עמד בסוף אחד מהם. לקח לו 25 דקות להגיע לקרוסלה בכניסה לתחנת הבידוק. החל מהשעה 7:00 התורים כבר לא חרגו מהסככה.

נגדת המת"ק הגיעה בשעה 6:25, אחרי כמה דקות פתחה את השער ההומניטרי, ופתחה אותו שוב בכל פעם שקומץ אנשים התאסף לידו. יותר מאוחר הגיע גם קצין מת"קinfo-icon. הם עבדו ביחד עד השעה 7:30 לערך.

הצטרפנו לאחד התורים בשעה 7:15 וסיימנו את הבידוק תוך 25 דקות.

בשבועות האחרונים נוכחנו לדעת שבעיה כאובה הולכת וגוברת היא מה שנקרא "הסוד של השעה שמונה." לפני מספר חודשים המינהל האזרחי שינה כלל אחד לגבי הכניסה מהגדה לישראל ומרשה לנשים מגיל 50 ומעלה וגברים מגיל 55 ומעלה להיכנס בלי היתר. עם זאת, במחסומים שונים מגבילים את השעה שהחל ממנו מותר לאנשים האלה להיכנס. במחסום קלנדיה נקבע שלא מותר לאנשים בטווח הגילים הזה להיכנס לירושלים לפני השעה 8:00 בבוקר. זה כדי לתת זכות קדימה לאנשים שצריכים להגיע לעבודה או שיש להם היתר להגיע לבית חולים או לקונסוליה או לכל מקום שצריך להגיע מוקדם בבוקר.

אין כוונה להתווכח עם הכלל הזה. הבעיה היא שכאשר אנשים בטווח הגילים הזה מגיעים למת"ק כלשהו לבקש היתר כניסה, אומרים להם שאין צורך בו בגין גילם, אבל שוכחים לספר להם שלא מותר להם לעבור את מחסום קלנדיה לפני השעה 8:00. והתוצאה היא מספר אנשים מבוגרים עד זקנים מופלגים שמגיעים בשעה 5:00, 5:30, 6:00 בבוקר והלאה ומצווים לחכות עד השעה 8:00 כדי לגשת לתחנות הבידוק.  ובלית ברירה הם יושבים שעות על הספסלים – המעטים שנשארים היום – בתוך הטינופת והסרחון של הסככה. ואלה שמגיעים לפני שהשער ההומניטרי מתחיל לפעול ועומדים בתורים דרך המכלאות נשלחים בחזרה לסככה כאשר הם מגיעים לתחנת הבידוק.

סיפור אחד מתוך כמה מן הבוקר: קצת אחרי שהגענו, זוג פלסטינים שגרים הארה"ב (ואזרחותם האמריקאית לא מוכרת ע"י המנהנל האזרחי כי הם תושבי הגדה במקור) הגיעו למחסום יחד עם כלתם החדשה. היא תושבת הגדה, שיש לה תור בקונסוליה האמריקאית בשעה 7:45 והיתר להיכנס לירושלים בעוד מועד. אבל לזוג המבוגר לא היו היתרים, כי נאמר להם במת"ק שאין צורך, ונדהמו לשמוע מאתנו על הכלל של השעה 8:00. הכלה, אמנם בת 22, לא דוברת עברית, ופוחדת לנסוע לבדה בירושלים. ולכן הם כולם פחדו שכל סיכוי לקבל וויזה לארה"ב יירד לטמיון אם היא תאחר לפגישה. ניסינו להרגיע אותם שבקונסוליה הם מבינים את הבעיות במחסומים, וגם נתנו להם פתק עם מספר הנייד שלנו במידה שהם יתקלו בבעיה שם ורוצים שנמסור עדות לעובדי הקונסוליה על המצב. (יש להוסיף שאנו עושות את זה כל פעם כשפונים אלינו במחסום לעזור בעניין הקונסוליה ועד כה לא קבלנו צילצול מהצוות שם או מהאנשים שאחרו לפגישה). כאשר הגיעה נגדת המת"ק, החותן בקש את עזרתה לפתור את בעייתם וקבל את התשובה שאין מנוס אלא לחכות עד השעה 8:00.

בקיצור: למזלם, קצת אחרי השעה 7:00 הגיעו אב ובת, גם הם בדרך לקונסוליה, גם לה יש היתר ולו אין בגין גילו, גם להם לא היה ידוע על כלל השעה שמונה – ובסוף נעשה "שידוך" בין שתי המשפחות כך שהצעירות עברו את המחסום יחד ונסעו ביחד במונית והמבוגרים הצטרפו אליהם מאוחר יותר.

כל זה בא להמחיש, ולא בפעם הראשונה, את חוסר ההתחשבות המחפיר כלפי הקהל הפלסטיני – ודווקא החלק ההכי חלש בו – שאין לו ברירה אלא לעבור במחסום. כאשר אנשים מבוגרים באים למת"קים לבקשת היתר, תגידו להם שאין צורך בו אבל בלי היתר לא מותר להם לעבור במחסום קלנדיה לפני השעה 8:00. תתלו שלטים גדולים במת"ק. תלו שלטים גדולים ליד הכניסה למחסום. פרסמו מודעות בעיתונים. העבירו את המידע בכל אופן אפשרי. לפעמים יש רושם שככל שהמצב בסככה מתדדר, גובר מספר האנשים הכעוסים והנרגנים שיושבים ומחכים שעות כי לא קבלו את המידע הזה.  וזה לגמרי מיותר.

בתמונה - הספסלים הנעלמים בסככה

פעם היו שלוש שורות של ספסלים

הספסלים הנעלמים בסככה. ​פעם היו שלוש שורות של ספסלים
צילום: 
ורג'ניה סיון