קלנדיה - חיילת במת"ק: "זה לא מעניין אותי, תבוא מחר"

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
תגיות: 
צופות ומדווחות: 
תמר פלייישמן
29/06/2022
|
אחה"צ

אמבולנס שהגיע מירושלים חבר לאמבולנס שבא מטובאס כדי להעביר ביניהם תינוקת בת עשרים וחמישה יום לאחר ניתוח לב שבוצע בביה"ח מוקאסד.

"היא נראית לא טוב", אמר הפדמדיק שלווה את הפעוטה ואמה, "היא מוצפת בתרופות ובגלל זה יש לה צבע כחלחל, אחרי שיגמרו לטפל בה בטובאס בכל סוגי האנטיביוטיקה היא תוחזר למוקאסד להמשך פרוצדורות ניתוחיות. נקווה לטוב."

אני לא מבינה במונחים הרפואיים ובתרופות שהזכיר הפרמדיק, אבל אני כן מבינה ובטוחה שהליך כזה של טלטול בין אמבולנסים אסור לו שיתקיים בשום מקום כלפי שום אדם ובטח לא כלפי פעוטה שגילה עדיין נספר בימים, כי אדם באשר הוא אינו סחורה שמועברת בין רכבים בהליך גב-אל-גב ואין לעכב ולו לדקות אחדות את הגעתו למקום בו יקבל את הטיפול המיטבי ללא התערבות של השירותים החשאיים וללא נוכחותם של רובים.

בדרך חזור, לפני עמדת הבידוק, איש אחד שאל איך מגיעים למת"ק, יש לו אליהם בקשה, אמר והציג אגד מסמכים. בוא אתי, נלך יחד אמרתי.

הלכנו יחד.

הסככה שלפני משרדי המת"ק הייתה גדושה בבני אדם שעמדו צפופים ודחוסים אל מוטות המתכת שמפרידים בין הכאן לשם, בין מי שאולי לא יגיע לפתחם של קובעי גורלו לבין מי שיגיע ואינו יודע אם ייענה או יידחה.

לא ניסיתי להבקיע בין בני האדם כדי להיכנס. עמדתי ליד הקיר האחורי והבטתי בהם שנדחקים.

  • זה נורא, אמרתי,
  • זה נורא? העיר איש שעמד לידי, היית צריכה לבוא בשמונה בבוקר אז היית רואה מה זה נורא.

הוא, האיש שלצדי, בא בשמונה בבוקר של היום הזה, הוא בא גם בשמונה בבוקר של היום הקודם ואולי יבוא גם בשמונה בבוקר של מחר. באחת הפעמים שהצליח להגיע פנימה, משך את תשומת לבה של חיילת, ביקש שתשמע מה שיש לו לומר ושמע: זה לא מעניין אותי, תבוא מחר.

אז היום הוא המחר של אתמול, מחר הוא המחר של היום ומחרתיים יהיה המחר של מחר, וחוזר חליל, ועד מתי?

האיש לא מבקש משהו שקשה לספק, כל שדרוש על מנת להיענות לבקשתו הצנועה זה מעט רצון טוב וחתימה על הטופס הרלוונטי, אבל רצון טוב לא מצוי בארגז הכלים שהצבא מנפק לחיילים והאיש הזה כרבים אחרים יבוא גם מחר לנסות את מזלו.