מחסום קלנדיה מקושט לכבוד הרמדאן בשלטי ברכה ותאורה

חזרנו לקלנדיה יחד לאחר זמן שלא נפגשנו בשל חופשות עוקבות.  

אנחנו מגיעות כעת בשעות מאוחרות יותר, כי גם הפלסטינים מגיעים מאוחר יותר מבעבר, לאור המעבר המהיר במחסום החדש. לקראת 6 הגענו למחסום. בחוץ הכיכר מקושטת לכבוד הרמדאן, אך מכיוון שכבר האיר השחר האורות כבויים כעת. כשהתחילו את השיפוץ במחסום, לפני כשנתיים,  הדבר הראשון שראינו היה פריצה של 4 דלתות בקיר הקרוב למחסום הרכב. כעת הבחנו שבצד הישראלי הוצבו מגנומטרים מיד לאחר הדלתות. אולי מעבירים מכאן את הגברים בימי ששי של הרמדאן, אחרי שהם עוברים דרך עמדות שמוצבות בקצה השני (המזרחי) של מתחם המחסום.

בכל מקום יש שטחי הכוונה אל הכניסה לגברים. הנשים נכנסות בימי ששי של הרמדאן דרך המחסום הישן. להן יש רק שלט אחד קטן בכניסה לסככה.

מכל העברים ניתלו שלטים המברכים לרגל הרמדאן – גם על המחסום הישן, גם על החדש, גם ליד כניסת הגברים בימי ששי, וגם שלטים קטנים יותר בתוך המחסום החדש בכניסה למעברי הסלאלום (ראינו רק אחד, אך הסימנים מעידים על כך שהיו שלושה, בכל אחת מהכניסות). גם המחסום החדש מקושט באורות (שכבויים כעת). הכל נראה יפה וחגיגי, חבל רק שהדבר מכסה למעשה על עוד ועוד הגבלות על מעבר המתפללים...

במחסום עצמו הכל זרם ללא עיכובים. בגלל הרמדאן לא אוכלים, לא שותים ולא מעשנים. אבו רמזי, חברנו מוכר הבייגלה, לא נמצא וגם הקיוסק בקצה המיתחם נעלם ואיננו (הבודקה כולה לא נמצאת שם). מן הסתם יחזרו אחרי הרמדאן. לשם שינוי השירותים פתוחים (רק של הנשים) ואפילו יש שם אור ומים זורמים. עם זאת, לא מומלץ להשתמש בהם – שירותי "בול פגיעה" מלוכלכים ומצחינים...

נשארנו כ-40-45 דקות ואז עברנו. המעבר היה מהיר, אך אחרי שכבר עברנו את עמדת הבידוק קרא לנו חייל לחזור (משום מה בערבית: "אירג'ה, אירג'ה"). הוא והמאבטח פישפשו בתעודות הזהות שלנו מסיבה לא ברורה ולאחר זמן קצר החזירו לנו אותן והלכנו.

בבית הקפה שליד החניה השולחנות בחוץ ריקים, אך בפנים הבחנו בכמה צעירים ששותים ומעשנים למרות הרמדאן. מסתבר שיש גם כאלה, אך הם מקפידים לעשות זאת בצנעה.

בשבוע הבא יחול חג סיום הצום (עיד אלפיטר) ולכן לא נגיע. נראה שבכל מקרה אין צורך להגיע כל שבוע כבעבר.