קלנדיה - שוב תורים משתרכים אל מחוץ לסככה
הגענו למחסום קלנדיה בבוקר שאחרי פרסום תוכנית טראמפ ונוכחנו שכאן עולם (וכיבוש) כמנהגו נוהג... המקום הומה בשעת בוקר זו (6:15). עבודות הפיתוח וסלילת הכבישים טרם הושלמו. העבודות נמשכות כבר שנתיים לפחות ועדיין לא הגיעו לקטע בין הכיכרות בכביש המוביל למחסום שבו אין מדרכה ותאורת הרחוב לא עובדת כבר שנים רבות. אנשים הולכים בחשכה בצד הכביש וקשה להבחין בהם. זו ממש סכנת נפשות. נזכיר, האזור באחריות עיריית ירושלים.
חנינו במפרץ החניה לאורך הכביש המוביל למחסום. עטופות במעילים, ומצוידות במטריות עשינו דרכנו אל הצד הפלסטיני של המחסום. למזלנו הגשם שירד בדרכנו לכאן פסק כעת. חצינו את המחסום אל הצד הפלסטיני ושם קיבל את פנינו מראה נשכח: תורים שחורגים אל מעבר לסככה! שלושת הכניסות היו סגורות ואור אדום התנוסס מעליהן. חשבנו שכבר שנים לא ראינו מראות כאלה, אך אז נזכרנו שהמחסום החדש נפתח רק לפני פחות משנה (ב-20.2.2019)...
אבו רמזי, מכרנו מוכר הבייגלה, עמד עם עגלתו מתחת הסככה, ליד אחת הכניסות. למרבה המזל לא מגרשים אותו משם. הוא מספר שזה קורה בערך פעם בשבועיים, שהכניסות נסגרות ונוצרים תורים. ככל הנראה לא כל עמדות בדיקת השיקוף והמגנומטר מאוישות (יש 6 כאלה).
לאחר זמן קצר התחלפו האורות לירוק והכניסות נפתחו. תוך כמה רגעים נעלמו התורים, אך כאשר הכניסות שוב נסגרו, התורים שבו והתארכו. בשלב מסוים החל טפטוף של גשם, ואז התורים התעקלו תחת הסככה, כדי לא להירטב. כך זה היה כל זמן שהותנו במקום: פותחים והתורים נעלמים, סוגרים ונוצרים תורים חדשים. זו שעת השיא וכל הזמן מגיעים עוד ועוד אנשים. אבו רמזי מספר שהוא מגיע ב-4.5-5 בבוקר, אז מתחילים להגיע ראשוני העובדים העוברים לישראל. בעבר היה מגיע עוד לפני 4.
מ', מכרנו מהקיוסק שמח לראותנו לאחר הפסקה ארוכה. "המרמיה (מרווה) היום מצוינת" הוא אומר ומציע שניקח גם הביתה, חוץ ממה שהוא מוסיף לנו לתה. אנחנו שואלות מה הוא שומע בתגובה לתוכנית טראמפ וזו תשובתו: "לא שומע כלום. אני מעניין אותי רק האישה שלי, הילדים שלי, הבית שלי והפרנסה שלי. חוץ מזה לא מעניין אותי. אפילו על הדוד שלי - אני לא שומע." ואנחנו תוהות אם לצחוק או לבכות נוכח התגובה הזו...
באזור שסמוך הקיוסק המדרכה חסומה בסרטים שמונעים את הכניסה לחניה העליונה. מתבצעות שם עבודות. מ' מספר שאמרו להם שהקיוסק יצטרך לזוז. כל פעם מזיזים אותם. לא בדיוק ברור מה בונים שם, על האדמה של משפחתו. באזור שהיה פעם חניה של המחסום התקדמו קצת העבודות וחלק מערימות אבני השפה, שראינו בפעם הקודמת על המדרכה לפני המחסום, כבר הונחו במקום המיועד להן. עדיין לא הצלחנו להבין מה בדיוק עושים שם ולמה ישמש. ככל הנראה לא לחניה עבור הפלסטינים.
בשעה 7 לערך נכנסנו למחסום. כעת לא היו תורים בחוץ, אך בפנים היו תורים ארוכים לפני עמדות בדיקת השיקוף והמגנומטר, שאכן לא כולן היו מאוישות. אחריהן מרבית הפלסטינים עוברים דרך שערי הבידוק האלקטרוני ולא מתעכבים בכלל. אנחנו עברנו ללא עיכובים בעמדה מאוישת. בסה"כ, למרות ההמתנה, המעבר לקח כ-10 דקות.