קלנדיה -"שום דבר לא מועיל כאן" אמר אדם בתור והמליץ לנו לחזור הביתה וללכת לישון

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
ורג'ניה סיון, י. (עתונאי מברזיל), עינה פרידמן (מדווחת)
29/01/2019
|
בוקר

שגרה של כיבוש

כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30. היה פחות קר ממה שציפינו (עוד דבר שאי אפשר לחזות מבוקר לבוקר במחסום) והתורים הגיעו עד לכביש הפנימי החדש. אבל בפעם הראשונה שפתח את הקרוסלות מאז הגעתנו, החייל האחראי עליהן נתן למספר גדול של אנשים לעבור, כך שהתורים נשארו לרוב בתוך הסככה. מוכר הפלפל טיגן בתוך הסככה, ופיזר ריח חריף של שמן. לפחות צריך לומר עליו שהוא מתמיד. גם אחרי החלפת המשמרות בשעה 6:00, המשיכו להעביר מספר גדול של אנשים כל פעם שהקרוסלות נפתחו, כך שהיה זרם שוטף ללא סכנה של קריסת התורים (כפי שהיה בבוקר הקודם, לפי מה שסיפרו לנו).

אדם שעמד באחד התורים עצר אותנו כשעברנו לידו והמליץ לנו לחזור הביתה וללכת לישון, כי בלאו הכי שום דבר לא מועיל כאן. לא היה טעם לנסות לעודד אותו כי הוא עומד כאן יום אחרי יום אחרי יום בדרך לעבודה, ובעצם אין תקנה ליאוש שלו מלבד סוף הכיבוש.

השער ההומניטרי נפתח בשעה 6:05 ("כפיים!) ע"י קצין מת'ק מלווה במאבטח והופעל כהלכה עד השעה 7:00.

באותה שעה שלוש ה"מכלאות" (מעברים בין סורגים) כבר היו ריקות והקרוסלה בקצה השמאלית היתה פתוחה לכל הבאים החדשים. גם אנחנו עברנו דרכה ויצאנו את הבידוק תוך 20 דקות.