ביקור בכפר עוריף

הכפר: עוריף

לפני שבועיים, ב- 13.11.18, הצוות שלנו ביקר בכפר עוריף, ודיווח על הנזקים שגרמו המתנחלים ממאחז יצהר לתיכון הבנים. כדי לעזור לנו לפתור את הבעיות האלה, שני גברים מאוד פעילים, בומה ויעקב, הציעו לבוא איתנו לבקר בכפר ובבית הספר. הם אולי יוכלו להציע דרכים לגיוס כספים כדי לעזור להגן על בית הספר ועל תלמידיו. מעת לעת, מתנחלים מיצהר יורדים מן הרכס המזרחי המשקיף על עוריף כדי לתקוף את בית הספר לבנים,על ידי זריקת אבנים על החלונות. הם מלווים על ידי חיילים שאמורים להגן על המתנחלים.

אספנו את מ', החשמלאי של מועצת הכפר וגם המשנה לראש המועצה, ואז נסענו אל הגבעה שליד בית הספר. משם ראינו, בצד המזרחי של בית הספר לבנים, את חלונות הקומה השלישית אשר חשופים ליידוי האבנים של המתנחלים. החלונות מכוסים ברשתות מתכת כך שהאבנים לא יכולות לחדור אל החלונות. אבל יידוי האבנים — ועצם הדאגה האם תהיה התקפה או לא —הפריעה ליכולת הריכוז בשיעורים לתלמידים ולמורים כאחד. בדרך כלל, ברגע שמתחילה התקפת המתנחלים, מפונה בית הספר. מאז תחילת שנת הלימודים, הילדים נשלחו הביתה  כבר שבע פעמים.

אפשר להבין שלעיתים קרובות כעס התלמידים על ההתקפות החוזרות ונשנות מפתה אותם לזרוק אבנים בחזרה על המתנחלים. אבל לאחר מכן החיילים המלווים את המתנחלים יורים על התלמידים. בהמשך הביקור שלנו, ילד אחד הראה לנו פצע מכדור ירי בירכו. ב- 7.11 חייל ירה על בחור בן 17 בזרועו השמאלי. נאמר לנו כי עד כה, 14 תלמידים נפגעו מכדורי גומי מצופה, ו-5 נפגעו מכדורים חיים. וכמובן, רוב הילדים שנפגעו לא רוצים להמשיך ללכת לבית הספר הזה.

כשעמדנו שם, שמנו לב כי מסםר בחורים התאספו ליד החלונות ונופפו לנו. אנחנו נופפנו חזרה.

גברים נוספים מהכפר ומבית הספר ראו את הקבוצה שלנו והצטרפו לשיחה. היה לנו מזל שהיה זה יום יפה – לא יותר מדי קר ולא גשום. אבל לנו לא היה קל לעמוד שם על גבעת הסלעים. בומה, ובמיוחד יעקב, ראיינו את הגברים בהרחבה. פזורים סביבנו היו מיכלים ריקים של גז מדמיע. התמונה שעלתה ממספר מקרים שאירעו מאז ביקורינו האחרון שבועיים לפניכן, לא היתה מרנינה.

מ' כיוון את מבטינו למקום גבוה יותר, לא רחוק מן המקום שבו עמדנו, על צלע הגבעה. כל כמה שבועות הרב שץ, הרב של יצהר, נוהג בג'יפ שלו עד הנקודה הזו, ושם יוצא מרכבו. הוא חמוש ברובה. הגבעה נמצאת בתוך גבולות הכפר עוריף. אף אחד לא מפריע לרב, והוא עוזב לאחר שהות קצרה. למה הוא בא? כל אחד מוזמן לספק את התשובתו לשאלה. גם אנשי משמר הגבול באים לשם, מחנים את הג'יפ שלהם למשך זמן מסויים באותו מקום.

בתאריך 17.11 אירע אירוע חמור יותר כאשר מתנחלים מנעו בכוח נטיעת שתילים של עצי זית בשדה בכפר באזור B, למרות שמועצת הכפר תיאמה את האירוע עם המנהל האזרחי. חברי המועצה נפגשו בחצר בית-הספר בשעה 10:30, זמן קצר לפני שהחקלאים יצאו לשתול את העצים בשדה השייך לכפר, לא רחוק מבית הספר. אפילו לפני שהנטיעות החלו, מתנחלים היו כבר בדרכם לכיוון האזור, מלווים על ידי חיילים. החקלאים האמינו שיש להם רשות לשתול — הצבא לא דרש מהכפריים שלא לשתול באותו יום. עם זאת, החיילים ירו גז מדמיע וכדורים חיים לעבר האיכרים; מחוסר ברירה, הם חפשו מחסה ולא יכלו לשתול את עצי הזית.

 מ' הראה לנו שני פצעים על רגלו. הוא לא הלך למשטרה להגיש תלונה; הוא פשוט משך בכתפיו בתגובה לשאלתנו. על צלע ההר שבו עמדנו יש מתחם סגור מוקף קיר בטון. זהו מאגר מים. הקיר מנוקב היכן שפגעו כדורי רובה, ושברו את הבטון.            

תקרית שלישית אירעה בתאריך 19.11 בשעה חמש וחצי בבוקר. המתנחלים הגיעו והתחילו ליידות אבנים על בתים לאורך גבולו הצפוני של הכפר. המועצה דאגה להגן ברשתות מתכת על חלונות הבתים, כך שחלונות לא נשברו באותו יום. אבל זה לא היה צלצול השכמה נעים. נקודת תקווה: יום לפני ביקורינו, לפי דברי מ’, קצין מהמינהל האזרחי הישראלי בחווארה, הבטיח לו שהמצב ישתנה. אנו מקווים לשיפור.

קיר בטון מקיף את כל חצר בית הספר ואת הבניין עצמו. הכפר רוצה להגביה את הקיר ב-3.5 מ' לאורך הצד המזרחי של החצר – כך הם יגנו על החלונות בקומה השלישית. בצד הזה, הקיר הזה הוא באורך 50 מטר. בניית הקיר המתוכננת (3.5 מ' על 50 מ') יעלה בערך 20,000 עד 30,000 שקלים. משרד החינוך ברשות הפלסטינית  הודיע לכפר כי אין לו את הכסף הדרוש עבור פרוייקט זה. וזאת הסיבה שהם מקווים שאנחנו נוכל למצוא דרך לעזור להם.

מצפון וממזרח יכולנו לראות את התנחלות יצהר ומאחזים סמוכים אליה — הולכים ונפרשים בקו כמעט רצוף לאורך הרכס, על ראשי הגבעות המשקיפות על הכפר.

לאחר שהיינו בחוץ על צלע הגבעה כשעה, הוזמנו לבית הספר. בחצר יש מגרש כדורסל בצד הדרום-מערבי של בית הספר. למרות שהחומה אינה מאוד גבוהה בצד זה, המתנחלים אינם באים מהכיוון הזה. קבוצה גדולה של ילדים שיחקו כדורסל. כאשר נכנסו לחצר, טנדר גדול נכנס לחצר ועצר. על הרכב, באנגלית ובצרפתית, היה כתוב "רופאים של העולם". מספר אנשים יצאו מהרכב. מהם - אישה מיד פנתה אלינו ושאלה מי אנחנו. הסברנו בקצרה על “מחסום ווטש,”ושאלנו אותה על "רופאים של העולם". הם ארגון דומה לקבוצה הישראלית "רופאים למען זכויות אדם" ולארגון הבינלאומי "רופאים ללא גבולות". היא אמרה שהם באים כדי לעזור בבריאות הנפש של התלמידים. לא שוחחנו ארוכות כי כולם נבנסו לבית הספר.

התקבלנו בחמימות על ידי המנהל והוא הזמין אותנו למשרדו. הציעו לנו קפה או תה, ואז חיכינו. בינתיים הם הביאו לנו קפה, חיכינו עוד קצת. לא ברור לנו למה מחכים. ואז המנהל קיבל שיחת טלפון. לאחר השיחה הוא התנצל בפנינו. הוא התקשר למשרד החינוך ברמאללה ובקש רשות לדבר איתנו, והם סירבו, כי זאת תהיה 'נורמליזציה'. המצב הביך אותו, אבל ברכנו אותו לשלום בחמימות, וקיווינו שנוכל להיפגש עימו בפעם אחרת.

בתחנת הרכבת של ראש העין  ישבנו ודיברנו עם יעקב על הביקור. אנו מקווים כי יעקב עם כל הקשרים שלו יוכל, למרות הבעיות הטכניות, לעזור לבית הספר לממש את הפרויקט הדחוף שלו.