דרום הר חברון
האמת של מתנחלי חוות יעקב טליה אל מול האמת של אנשי הכפר אימנזיל וחכמת חלם של הכיבוש.
דוח מפוצל בשל גודש הארועים
נסענו לבקר את אנשי א-תוואני אחרי הביקור בסוסיא שעליו אדווח בנפרד.
הכל כרגיל שם אז הלכנו לדרוש בשלום אנשי OPERATION DOVE ארגון השלום האיטלקי, השוהים שם כמה שנים ומסייעים ומדווחים. שתי בחורות צעירות שם עכשיו מספרות שבנובמבר הצבא ליווה את הילדים לביה"ס ללא שיבושים. אבל באוקטובר היו ארבעה איחורים ששיבשו את הליכתם של הילדים והגעתם לביה"ס. כזכור הילדים מאוימים כל הזמן עי מתנחלי חוות מעון שעכשיו "רק "שורקים במשרוקיות לעברם ומקללים והילדים מפוחדים מאד כל הזמן. בעודנו מדברות הן קיבלו טלפון מנאסר שיש ארוע חריג במחסום מצדות יהודה ליד התנחלות בית יתיר בכביש 316.
נסענו אחריהן מיד.
מסתבר שהייתה התקלות בין אנשי חוות יעקב טליה הנמצאים לא חוק מהכפר אימנזיל. בהגיענו, חיילים ונשקם שלוף עומדים מול קבוצת נשים וילדים וגברים. המתח רב. הפלסטינים מספרים שהלכו לעבד אדמותיהם ואנשי החווה החלו לזרוק אבנים עליהם. הצבא הוזעק ועצרו שתי נשים וארבעה גבריםהנחקרים עכשיו במחסום. החיילים מספרים שהגיעו למקום כי ראו במצלמותיהם שהכפריים באים ותוקפים את המתנחלים שעבדו בשדותיהם.
שאלתי: ראיתם את הארוע מהתחלתו? החיילים אמרו שכן והראשונים לתקוף היו הפלסטינים.
האדמות של מי? חיילים בני 18 מהנדסה קרבית יודעים שהן של אנשי החווה. מי מהם מבין שהם בתוך ההסטוריה של הכיבוש?
אנשי הכפר מתעקשים מידי שנה לנסות ולעבד את אדמותיהם. והן עכשין מעובדות ע"י אנשי חוות הבודדים הזאת.
אז כל שנה בעונת החריש קורה משהו.
עכשיו כולם מפחדים כולם נסערים אלה כי שתי נשים שאחת מניקה עדיין עצורות ואלה כי חוששים מהתלהטות הרוחות ומצווים לכתר אותם בנשק שלוף. גם המתנחלים נלקחו לחקירה אבל בעיקר בשביל לזהות את התוקפים כמובן. אמה של העצורה בוכה ומקוננת ומצטרפות אליה חברותיה. הגברים עוד רגע יתפרצו. הקצין צעיר ונבון למזלנו מוכן לדבר איתם ואיתנו בסבלנות ולחפש כיצד להרגיע את הרוחות. האמא זועקת שהחלב של התינוק הבגדים והחפצים נשארו בשדה. צה"ל מאשר לשתי נשים ללכת לקחתם, בליווי חיילים. הן מפחדות ללכת כך. התנדבנו ללוותם. צהל דורש לעבור רק דרך המחסום שהמגנומטר יבדוק אותן כי הם נמצאים בצידה הפלסטיני של גדר ההפרדה. הלכנו איתן למחסום. האחראי בתוקפנות ובגסות לא מאשר להן לעבור כי אין להן אישורי מעבר.. צה"ל לא רוצה שהן תגענה לשדה כמו השב"חים דרך הגבעות.
אני דורשת שיד ימין תדע מה שיד שמאל עושה ושצה"ל יתאם עם יחידת המעברים
של משרד הבטחון הממונה על המחסום איך פותרים בעיה כה "מסובכת". שתי נשים מבוגרות צריכות ללכת לשדה לקחת בקבוק חלב ובגדים של תינוק. הרמתי טלפון לגלעד מנהל מחסום מיתר הממונה גם על המחסום הזה. מקרה הומניטרי אני אומרת, לפנים משורת הדין. אנחנו מלוות, חיילי צה"ל מלווים, מה הבעיה? הוא הגון ומשתף פעולה כתמיד אך קצרה ידו. רק המת"ק יכול לאשר כניסה חריגה שכזאת. מבטיח לי לדבר איתו. רסן מהמת"ק הגיע בדיוק אז ניסיתי לדבר איתו. בגסות עונה לי "אני מטפל בארוע. את לא חלק מהארוע," והולך לדבר עם הכפריים בשפתם [דרוזי]. משכנעם לחזור הביתה. המשטרה לקחה כבר לחקירה את מי שהחליטה ואין טעם שיתגודדו שם .הם משתכנעים והולכים .והחיילים עוזבים גם כן.
אבל שתי הנשים מחכות ואנחנו גם. גלעד הצליח לדבר עם הקצין שלא רוצה לדבר איתי והוא לוקח את הקצין של הכוח המאבטח והם נעלמים. השעה מאוחרת ונהגנו כבר צריך להגיע להסעה אחרת שהוא עושה. ביקשנו משתי הבחורות האיטלקיות שיחכו וילוו את הנשים לשדה כשתינתן הרשות ונסענו.
אחרי שעתיים ב-15.00 קיבלתי מהן טלפון שאכן הורשו לעבור עם הנשים ולקחו את הציוד שנשכח בשדה.
יותר מאוחר קיבלנו טלפון שהאם הצעירה שוחררה לביתה.
הקוזאקים הנגזלים מקבלים את מלוא הסיוע והאבטחה ואנשים שנגזלה אדמתם באמת נחשבים פורעים.