קלנדיה, קצת תשומת לב של החיילים - הרבה הקלה לעוברים.

צופות: 
ורג'ניה סיון, א. ו-ק. (אורחים ארה"ב וישראל), עינה פרידמן (מדווחת)
28/11/2017
|
בוקר

בוקר מעורב

מיד כשהגענו בשעה 5:30 שמנו לב שרק 7 מ-12 הנורות בסככה דולקות וחשוך דווקא בכניסה לסככה, מקום רגיש כי לא כולם עומדים בתור שם -- יש כאלה שנכנסים והולכים ישיר לשער ההומניטרי -- וחשוב שהכניסה תהיה מוארת.

ארבע מתוך חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו (התחנה החמישית נפתחה בשעה 6:27) אבל התורים היו יחסית קצרים כי החיילת השולטת על הקרוסלות בקצה המכלאות הייתה נדיבה במספר האנשים שהיא נתנה לעבור כל פעם שהיא פתחה אותן (ותודה לה). מוכר הביגלה ואיש שעובר קבוע דרך השער ההומניטרי אמרו לנו שגם בימים הקודמים השבוע המעבר היה קל ומהיר. גם הבוקר, היו קטעי זמן שהקרוסלות נשארו פתוחות ואנשים עברו ישיר לשרוולים בדרך ותחנות הבידוק.

כך, לפחות, עד להחלפת המשמרות ב"אקווריום" ב-6:30. החייל החדש השולט על הקרוסלות בקצה המכלאות הפך את התמונה על ראשה. כי, על אף שהשרוולים 3, 4, ו-5 המובילים לתחנות הבידוק היו ריקות לגמרי (משום מה תמיד יש תור גדול יותר ב 1 ו-2), הוא נתן רק לקומץ אנשים לעבור דרך הקרוסלות כל פעם שפתח אותן. זה תסכל את כולם, ובגדול. צלצנו מספר פעמים לקו המת"ק בבקשה ליצור קשר עם החייל ולבקש ממנו, בנוקשות, להזרים הרבה יותר אנשים. כלום לא עזר.

בדרך כלל, עד השעה 6:30, נמצאים במקום גם שוטר וגם חייל או קצין מת"קinfo-icon שיכולים להדריך את החייל השולט על הקרוסלות בהזרמה נכונה. הבוקר אף אחד לא בא. השער ההומניטרי לא נפתח, ועד שנוצרו תורים ארוכים בגלל אי המיומנות של החייל האחראי על הקרוסלות לא היה צורך בו. אבל בשעה 6:45 לא רק שהתורים התארכו, הגיע צעיר בכיסא גלגלים בדרך לבית החולים. שוב התחלנו לצלצל לקו המת"ק לבקש שחייל ייצא לפתוח את השער ההומניטרי. בסוף נאמר לנו שהחייל בדרך - אבל אף אחד לא בא. ואיכשהוא הבנו ש"חאפר" הציע לאיש המבוגר שליווה את הצעיר להעביר אותם להדסה דרך איזשהו מחסום (תמורת מי יודע איזה סכום) והם הלכו. (אחר-כך נודע לנו שלאחד מהם – הצעיר או, יותר הגיוני, המבוגר שליווה אותו – לא היה היתר. נאמר למבוגר שיצטרך לחכות עד לשעה 8:00 כאשר המת"ק נפתח או שזו השעה שנותנים לגברים בגיל המבוגר לעבור בלי היתר. אבל כנראה יש לאנשים במצב הזה פתרונות אחרים)

בשעה 7:20 הגיעו קצין מת"ק ומאבטח ופתחו בפעם הראשונה את השער ההומניטרי. ברכנו אותם. סיפרנו להם כמה שהם חסרו לנו במשך הבוקר. ובקשנו מהקצין להדריך את החייל השולט על הקרוסלות להזרים אנשים כמו שצריך – דבר שהוא או שוטר היה עושה מזמן אילו הגיעו קודם. זה הקל על המצב עד כדי כך שבשעה 7:30 יכולנו להכנס לאחת המכלאות שהייתה ריקה לגמרי ועברנו את הבידוק בערך ב-10 דקות.

להזכירכם, שקלנדיה הוא אחד המחסומים שהישראלים יכולים לעבור בו גם מהצד הפלסטיני.