דרום הר חברון, חברון, מעבר דורא-אל פאוואר, צומת הכבשים

 מיכאל אנדה כשכתב את הספר -  הסיפור שאינו נגמר Story The never ending בשנת 1979  לא חשב על הכיבוש אבל נתן לו כותרת מצוינת. 

חברון מלקקת את הפצעים של סוף השבוע האחרון - סוף שבוע של פרשת חיי שרה שהביא לחברון 25,000 איש ואישה יהודים דתיים. התכנסות  כזאת גורמת לצה"ל להיערכות מיוחדת. תושבי חברון הפלסטינים נקראו ביום חמישי על ידי מערכת רמקולים להישאר בבתיהם מיום שישי בשעה ארבע ועד מוצאי שבת בשעה שמונה בערב. זה לא מנע מהמתנחלים ואורחיהם להציק לפלסטינים, לשוטרי  ה-TIPH, לפעילי השלום. ההצקה כללה זריקות אבנים וזריקת בקבוקי תבערה. כניסה לקסבה בסיורים מיוחדים ועוד כהנה וכהנה. 

המשטרה לא עצרה אף אחד. 

יו"ר  חברת החשמל  האלוף במיל' יפתח רון אל התארח גם הוא  ונשא  הרצאה: 

במדינה בוערת תרתי משמע – שריפות של ממש ושריפות  של הסתה.

שוטרי ה-TIPH , אחד מתורכיה ואחד כורדי מנורבגיה, מספרים לי שחיילים היו צריכים לחלץ אותם מידי ההמון. הם בטוחים שהסכסוך בין תורכיה והכורדים יסתיים עוד לפני הסכסוך  כאן. עוד אומרים למה לא זכות השיבה? גם אתם הגעתם  לכאן אחרי 2000 שנות גלות.

אנחנו משוחחים מתחת לחלון הזה :

יונות השלום בכלא.

בבית המריבה הילדים קיבלו במתנה חמור שחור שלא יביא את המשיח והם קושרים אותו מתחת לבית של משפחת ג'אברי (התחשבות בשכנים כבר אמרנו ?)

עצב בחברון ממש וכמעט שאין אנשים שמסתובבים – כל  פעם קצת יותר נטוש וכך יושב עומד החייל בכיכר  גרוס 

בכביש 60  יש מחסומים ביציאה מדורא, בצומת הכבשים, ביציאה מיטא, ביציאה מדהריה. את המצלמות שהחרימו לבעלי החנויות בצומת הכבשים החזירו לפני שבוע אחרי שחצי שנה המצלמות היו מוחרמות. למוסא בעל המכולת באל פאוואר עדיין לא החזירו.

זהו. רק שלא יורד גשם, האבק מכסה את העולם והסיפור שלא נגמר מרגיז ומייאש.