שועאפט: אין סגר אבל מצב התחלואה בכי רע
7:00 – 10:30;
אחרי היעדרות של יותר מחודש, הגענו לבדוק מה המצב והאם מוטל סגר
על שכונות עוטף ירושלים שמאחורי חומת ההפרדה. הדיווחים בתקשורת היו ביקורתיים מאוד: התושבים לא משתפים פעולה, לא פועלים בפיקוח, מקיימים חתונות גדולות, לא עוטים מסכות, לא נבדקים לקורונה – שכונות ירושלמיות אדומות, אדומות, וחסרות אחריות.
גילינו שאין סגר, אכן מצב התחלואה גרוע, אבל אין בדיקות ואין תחנות לבדיקת קורונה, אין אכיפה, אין נוכחות משטרה ושירותים עירוניים – הריסת בתים יש ויש. אז למה אשמים רק התושבים שנזרקו מעבר לחומת ההפרדה והוזנחו מאז?
מחנה שועאפט: בתחילה נכנסנו ברגל לתוך המחנה בשביל להולכי רגל הארוך מאוד. מימיננו ומשמאלנו אשפה ואוטובוסי הסעה חונים – זה המגרש שהובטח להקים בו סניפים של דואר, משרד הפנים, תחנת משטרה, וכו'.
הכביש היוצא מהמחנה פקוק מאוד. הסעות התלמידים מושבתות. שוחחנו עם שתי תלמידות תיכון ואישה מבוגרת בפנסיה שהמתינו לאוטובוס לירושלים. בתיכון בבית חנינא שבו הנערות לומדות יש לימודים חלקיים בהכנה לבגרויות. הנערות עטויות חיג'אב ומסכות. הן טוענות שאין קורונה במשפחותיהן. שאלנו אם הן הולכות לחתונות והן השיבו שכן. האישה המבוגרת אמרה שבדרך כלל אינה יוצאת מביתה, בוודאי לא להתקהלויות. אבל היא בהחלט יודעת שמצב הקורונה לא טוב במחנה – והולך ונעשה חמור יותר בענאתה שבשליטה אזרחית פלסטינית, המשתפלת בהמשך למחנה ממזרח ללא כל הפרדה. ניגשנו לראות מה קורה בבית הספר היסודי לבנים הפועל במבנה שוק ישן ליד המחסום – יש לימודים רק לחינוך המיוחד. אין מסכות.
יצאנו בקושי דרך המחסום הרגלי שהיה שרוי בעלטה מוחלטת, חוץ מהתאורה בעמדת החיילים, המופרדת בזכוכית משורינת. הנורות נשרפו, החשמל הלך. יבואו היום לתקן. מזל שאין כמעט עוברים במחסום הרגלי.
דיברנו עם מפקד המחסום על החשמל וגם על מה קורה עם הנהלים בקורונה. אין נוהלי סגר או קורונה ורק לפעמים אחה"צ מגיע אמבולנס שחונה במגרשי ההסעות ומבצע בדיקות קורונה. ההנחיה היא לגשת לשיח' ג'ראח להיבדק. מספר שבכל שעה בערך יוצא אמבולנס של הסהר האדום עם חולה קורונה לכיוון ירושלים. הוא מבטיח שהחשמל יחזור במהרה.