דרום הר חברון, חברון, סוסיא

צופות: 
מיכל ואריאלה, אורח: אייל שני
28/08/2018
|
בוקר

אייל שני עושה הרבה פעילויות בדרום הר חברון עם הילדים בעיקר, וידיד קרוב שלאנשי סוסיא, סיפר לי שאבא של  עזאם מסוסיא נפטר. הצטרף אלינו לביקור ניחומים.

"שמח" להיות פעם בחברון.

 עזאם מדבר בכאב על אב מאד משמעותי וחכם שאיבד. מתאר באיזו מסירות הוא ואחיו טיפלו בו עד הרגע האחרון בביתו של האב ביטא בעזרת אחיין רופא.

כתמיד אצילי, רהוט, בעברית נפלאה וחכם. וודחה אשתו כתמיד, במאור פנים מארחת למופת.

"אבא שלי ביקש שאשים ענפי זית מתחת לראשו כשימות", אומר עזאם וכך עשיתי...

 

חברון

אייל מזועזע. דרך מבטו הטרי אנחנו שוב רואות את מה שהתרגלנו כבר לראות. נכנסנו כתרגיל למתחם מערת המכפלה. שם כרגיל הומה קבוצות תיירים מהארץ והעולם.

הלכנו לראות את גדר האפרטהייד הירוקה המפרידה בין התושבים החברונים הגרים קרוב יותר לכניסת היהודים. אנחנו משוחחים עם ילדה מאחורינו. אייל נותן לה עפרונות. לוחמת קשוחה ממשמר הגבול מתקרבת "אסור לכם לצאת מפה". מעוכביםinfo-icon. "איך יכול להיות הרי אתם פתחתם לנו את השער בהגיענו? איך זה שאסור לנו לצאת רגלי"? אנחנו שואלים. מטלפנת בעצבנות, מתייעצת. כנראה השיחה עם הילדה מעבר לגדר חידדה את חושיה הביטחוניים. עוד כמה התייעצויות עם חייל אחר ועם מפקד נעלם ואיתנו והיא מבינה שאנחנו לא כל כך מסוכנים ודרכנו אל החניה ומברכת אותנו לשלום.

מגיע מתנחל ממוצא אנגלו-סקסי ומנסה להסביר לנו את זכויותיהם ההסטוריות על המקום הזה וכמה שהיהודים מסכנים פה.

אריאלה בסבלנות הראויה להערצה השמורה לחברה טרייה בקבוצתנו משוחחת ומסבירה לו על משפחת סלונים החברונית ובכלל מוצאת עוד טעם לשיח החרשים הזה.

החיילים מקשיבים בשקט לשיחה. הם מוכרחים להאמין שיש משמעות לשהותם במקום הזה.