קלנדיה
קלנדיה
עם הגיענו ב-5:30 בבוקר כל חמש עמדות הבידוק היו פתוחות והתורים התארכו עד מעבר לצריף.
ב-6 התורים הגיעו כבר למגרש החנייה. העמדה נותרה סגורה עד 7:30. העומדים בתור ואלה שישבו על ספסלים דיווחו שיום קודם המצב היה אף יותר גרוע. לא יכולנו להציע להם שום נחמה מלבד לעודד אותם להאיץ במעסיקים שלהם שיתלוננו על המצב במחסומים.
אנו שמחות לדווח שהחייל האחראי על ה״שער ההומניטרי״ (שלרוב לא מגיע לפני 6:30) הגיע בשש ופתח את השער ועשה כן בהמשך כל אימת שהופיעה קבוצת אנשים בשער. (אכן, אין ספק שמכתבה של חנה למנהל האזרחי נשא פרי).
ב-5:30 נתקלנו באישה עם ילד קטן שישבו על הרצפה לפני השער עם שק גדול המכיל את חפציהם. הצלחנו להבין מפיה שהיא הגיעה מעזה כדי לאשפז את בנה בבית החולים סנט ג׳וזף (למחלות עיניים) במזרח ירושלים וכי יש לה אישור. למרות זאת, כשהגיעה החיילת בשש, היא לא נתנה לה לעבור ולאחר מכן ראינו את האישה יושבת על אחד הספסלים. באמצעות גבר פלסטיני שתרגם את דבריה הבנו לבסוף שהבעיה היא בתאריך הרשום על האישור: 21 ביוני, בעוד שתאריך הזימון לבית החולים היה ה-28 ביוני (היום). האישה אמרה שבתה אמורה לעבור ניתוח היום. פנינו לחיילת ושאלנו אם היא יכולה לעזור, היות שהבעיה היא בעיקרה בירוקרטית. החיילת השיבה שרק המת״ק יכול לעזור בכך שינפיק אישור להיום.
המת״ק (כידוע לנו) נפתח רק בשמונה. נאלצנו להסביר לאישה שנבצר מאתנו לעזור לה לפני שמונה והיא הבינה מה עליה לעשות בהמשך.
ה״כלובים״ עברו שיפוץ והשניים הקיצוניים הורחבו (האמצעיים נשארו באותו רוחב). היינו רוצות לחשוב שזה נעשה מתוך כוונות טובות. הצרה היא שמשום שכעת המעקה לא מגיע עד הכלובים בצד שמאל וימין, קל יותר לאנשים להידחף בתור, דבר המהווה בעיה מוכרת במחסומים וגורם לא פעם למתחים, דחיפות, צעקות וכו׳. (הטיפוס לעומת זאת אינו מתאפשר בהסדר החדש, ואולי זו הייתה הכוונה מלכתחילה).
בדיוק לפני 7:30 בחור בשנות העשרה על טוסטוס הגיע עד הצריף והחנה את הרכב בפינה המרוחקת והחל צועד לעבר כפר-עקב ומחנה הפליטים קלנדיה. אירוע זה היה כה חריג שאנו עצמנו הפנינו את תשומת לב השוטרת לכך בצד האחר (״הישראלי״) של המחסום. היא איתרה את הבעלים באמצעות רשיון הרכב והודיעה שזה בסדר משום שהאיש הוא בן 51. אף שטיעון זה נראה לנו לא רלוונטי לא התווכחנו אתה. אחרי הכול, היא הלא המומחית בנושא...
ב-7:30 התורים עדיין התארכו עד מעבר לצריף. הצטרפנו לתור האמצעי. לקח לנו כעשרים דקות להגיע לאשנב הבידוק. היות שיש בעיה עם הדרכון של א׳ (הדרכון חדש בעוד שאשרת הכניסה לישראל הייתה בדרכון הישן שנגנב), נשלחנו לעמוד בתור אחר, שם יוכל המחשב לבדוק את ההיסטוריה של הכניסות שלו ארצה ולאפשר לו לעבור. בסיכומו של דבר, עזבנו ב-8:15. א׳ אמר שאירועי הבוקר היו חווייה מטלטלת ומטרידה עבורו.