בקעת הירדן: "אבל מה, אתה חושב שהערבים לא רוצים גם כן מים?"

בקעת הירדן 

מעיינות פצאל – לאורך כל הדרך ראינו רועים פלסטינים מפסאיל. לאורך הכביש יש צינור שמעביר מים  מהמעיין אל התנחלות פצאל, יש להניח. במקום אחד היתה זרימה חזקה מהצינור, כנראה שיזומה, כי הפתח דרכו זרמו המים היה מסודר. ליד הפתח הוצבה שוקת ועדר עיזים שתו מהמים לרוויה. הרועה סיפר לנו שהמתנחל ממלאכי השלום יורד עם עדרו כל כמה ימים למעיין. הוא אינו מפריע להם לשתות מהמעיין אבל אוסר עליהם לעלות על ההר שמדרום-מערב למעיין. בזמן שדיברנו עם הרועה הגיעו שתי מכוניות ישראליות, בכל אחת מהן 4 צעירים. הם הגיעו בדהרה מהירה ורק בנס הצליחו העיזים להימלט. תוך כדי נסיעה הצעירים הניפו אצבע משולשת לרועה או לנו. 

בדרך ראינו מבנה נטוש שנראה עתיק, נקרא טחונת פסאיל עפ"י עמוד ענן .

במעיין עצמו היה רועה עם עדרו. הרועה ישן בצל העצים שליד המעיין. 

ליד המעיין רואים בנייה מאסיבית של משאבה חדשה של מקורות, שתעמיק עוד יותר לתוך האדמה ותשאב עוד כמויות גדולות של מים.

ביקור אצל ה"זקנים" : בעקבות פרסום בפייסבוק, מישהי התנדבה לעזור להשיג להם תרופות.  באנו לצלם את התרופות שהם זקוקים להן.  אבי המשפחה נתן לנו סקירה על מצב המים . פעם ב-4 ימים הם מקבלים מים  מצינור של מקורות וממלאים את עוקב המים שלהם, אבל מותר להם לקחת מים רק במשך 6, אלא שהצינור צר ולכן בזמן הזה אפשר למלא רק חצי עוקב, 2 קוב מים. זה לא מספיק למשפחה ולצאן, במיוחד בקיץ, והם נאלצים לקנות מים ממכלית שמביאה מים ממעיינות פצאל. את המים האלה הוא שומר במכלי פלסטיק. רק לסבר את האוזן, במעיינות פצאל פועלות 9 משאבות ענק של מקורות, המספקות מים למתנחלים בלבד. 

מעיין אל עוג'ה – שופע מיים בתקופה זו של האביב. המגלשה מעבירה מים ופלסטינינים משכשכים למרגלותיה. קבוצת מתנחלות מבית-אל פרשה שמיכה ועושה פיקניק לידם. ביקשו מאחד הפלסטינים לצלם אותן. לא הפריע להן להוציא אוכל לנגד עיני הפלסטינים הצמים. גם לפלסטינים כנראה שלא הפריע.

"גזלן" פלסטיני מוכר אבטיחים קטנים במחירים גדולים.

עין סַכוּת בצפון הבקעה – המקום מגודר מאז כמה חודשים, אנחנו לא יודעים מי עשה זאת, אבל שעריו פתוחים. 

בנביעה בעין אל חילווה היה שקט כשהגענו, עד שהגיעו שתי משפחות מתנחלים  עם ילדים. כשעברו לידנו שמעתי אחד הילדים כבן 5  אומר לאחיו הגדול -  "אבל מה, אתה חושב שהערבים לא רוצים גם כן מים?", תמימות של ילד. 

ביקורים נוספים אצל בורהאן בשעת החליבה. כל המשפחה לוקחת חלק בעבודה; ביקור קצר אצל עיישה בחומסה, שהייתה עסוקה בהכנות לאיפטר (ארוחת ערב לשבירת הצום). שום דבר חדש שם. עדיין באוהלים שבנו בפברואר.

לסיום ביקרנו אצל זובעה המתגורר בחומסה תחתא, ממש מעל המחסום. לזובעה 8 בנים וכולם עזבו, חוץ ממחמוד, משום שישראל הרסה להם שוב ושוב את הבית. גם עכשיו יש צו הריסה על הבית של הבן היחיד שנשאר לטפל בקשיש, בשתי אחיותיו המוגבלות ובמשק עם הבאר שחפר לפני 60 שנה, הדיר והעצים ששתל במהלך השנים. וזאת למרות שהאדמה שייכת לו בטאבו.