חמרה, בקעת הירדן, ליווי רועים

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
מתנדב תעיוש, רחל א' (דיווח וצילום)
28/04/2022
|
Morning

יום הזיכרון לשואה, הבקעה השילה את הירוק לטובת החום צהוב שישלוט עד הגשם הבא. ב10 הגיעה הצפירה עד המרעה. עמדתי וחשבתי לזכר מי ומה אני עומדת.

אנחנו אצל פאדל, בחמרה, כבר מכירה אותו מהמשמרת הקודמת, וגם אתן הקוראות. היום אחרי ליל אלקדר הרועים שמחים ומשתפים. זה יום קצר, עקב החום והרמדאן הם מגבילים את זמן המרעה ל3 שעות. הכבשים צמאות והרועים רוצים לישון, כמו כל הצמים האחרים בסביבה.

וכך אנו עולים לאזור המרעה ומבלים בו 3 שעות של צפייה בנוף היפה ודיבורים על החיים.

פאדל ומנתסר בני דודים, שניהם רועי צאן מגיל 10, לא מכירים דבר אחר. לא היו במקומות אחרים. הכי רחוק שהרחיקו מהשטח בו הם חיים זה התור לקופת חולים בשכם. זה מה שהם מכירים ורגילים. המילה רגילים היא מאד מאד מרכזית בחיים של כולם. "מתעוודין". לא צריך יותר מזה. מצד שני מתעוררים כשמדברים על הרמדאן ומה שהוא מביא איתו. יעני כל יום ויום יש איתו משימות שחייבים לעשות ואילו ברמדאן יורדת איזו שלווה והצורך לחשוב את הקיום ולתת לשקט לחדור פנימה. יש מן דבור כזה ששווה את הלב. ואיפה הסקרנות אני שואלת? לא ממש מבינים את השאלה. לא צריך, רואים את כל העולם בטלוויזיה.

שטח המרעה שלהם מוגדר אדמות מדינה למרות שהם שם הרבה לפני שהפך להיות אדמת מדינה. במשך שנים היו להם יחסים שכנות טובה עם חמרה, המושב המתנחלי שלידם. היו משלמים להם עבור שטחי מרעה לפי הצורך. מאז שהגיע משה לאזור ובנה את המאחז שלו בצד השני שלהם השתנו החיים. ברצותו יאשים אותם בחדירה לאדמה לא שלהם, יזמין משטרה וצבא ויגרום לפחד וחוסר בטחון קבוע בחיים שלהם. זה שאיתי, בוגר צבא כמו כל התעיושים החדשים שהגיע לבקעה מבלפור או מקומות אחרים, יודע יפה להסביר מה מותר ואסור לצבא לעשות. הרועים לא מכירים את הכללים האלה. למשל הצבא מראה צילום בטלפון על שטח צבאי סגורinfo-icon ל24 שעות. מבחינתם זה המצב. לא יידעו לדרוש לראות מה כתוב בטופס. מה הנימוק לסגירת השטח. האם הנימוק עומד בתקנות הקבועות בחוק ועוד שאלות שרק מי שכתב את החוק או מאד העמיק בו ויש לו כח ועמדה וזמן יכול להתמודד איתו.

וככה זה נראה: עומדים שני רועים שגמרו בית ספר בגיל 10 מול בוגר צהל בדרגות וידע, שלא יודע מילה בערבית ואני מתרגמת ויודעת שלא ייצא מזה הרבה. אנחנו נחזור הביתה, הם יחכו לצוות של מחר, כי אין לדעת מתי משה יחליט להפוך את השטח לצבאי סגור וכו'.

ב10:30 הכבשים מאותתות על צמא וממש מתחילות לרוץ לכיוון השקתות שמחכות להן במאהל. המאהל כולל 4 משפחות מאותה חמולה, בנויות מאד יפה ונקי על שטח קשה מלא אבנים ומהמורות. הדירים לתפארת. "כל יום מנקים את הזבל". צמוד אליהם חממה גדולה של פלסטינים מהאזור מגדלים עגבניות וענבים.