קלנדיה - אחרי הסגר ולפני הרמדאן. חיזמא - הפגנת נוכחות
"זה בגלל שהיה חג", הסביר נהג חברת ההסעות את הכמות הגדולה של בני האדם, רובם ילדים ואמותיהם, באוטובוס הגדול שיעד פניו עזה.
למה שאני קוראת סגר
הוא, שאינו יהודי וחייב בזהירות רבה ממני, קורא חג.
האיש אסף את התעודות והאישורים כולם ועשה אותם לחבילה שמופקעת מבעליהם למשמורת עד שתדרוך רגלם בפנים, בעזה.
המשמורת על שום מה? – על שום החשש שמי מהם ימלט.
ואיך מי מהם עלול להימלט? – נניח, מה שסביר, שמי מהם יבקש בדרך להשתין, ונניח, מה שלא סביר, שיאפשרו לו לרדת בצד הכביש, ונניח שהילד ואמו ירדו ויתחילו לברוח הרחק משם - אז ככה.
"זה בשביל הרמדאן", הסביר פלסטיני את שאינו צריך בהסבר כשקציני מג"ב יצאו לסיור בשטח.
"אפשר שאלה או שתיים?" שאלתי את המסיירים, אבל להם לא היה לא זמן ולא חשק, לא להקשיב ובטח לא לענות, רק: "יהיו הרבה הקלות לרמדאן", אמר הבכיר שבהם.
נוכחות הצבא בחיזמא כבר מזמן הפכה לחלק מהנוף.
הפעילות שהחיילים מכנים "הפגנת נוכחות" היא גם הכותרת שלקוחה מהלקסיקון הצהלי: "להחזיק את האוכלוסייה בחוסר וודאות מתמיד".
כל שעות היום רכב צבאי מאויש שמנועו פועל חונה בכניסה לכפר, לפעמים סתם כדי להפחיד ולפעמים תוך סגירת הדרך.
כך או כך, כשהיום מתחיל לערוב והשמש יורדת, הם חודרים פנימה, נוסעים בחריקות צמיגים ברחובות ובסמטאות, לפעמים פולשים לבתים ועוצרים צעירים יותר וצעירים פחות, מפגינים נוכחות ומטילים טרור.