קלנדיה

המאבטח מציל את המצב

רק 4 מתוך 5 תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30 – ורק 4 מתוך 12 הנורות דלקו בסככה. החיילת בתוך האקווריום בקשה מספר פעמים להעביר מסר לקהל הממתינים (אולי שהעמדה החמישית סגורה) אבל כיוון שהיא צעקה לתוך המקרופון בטון של כעס, אף אחד לא  הבין אף מילה שלה (ושאלנו מספר אנשים כי חשבנו שהיא צעקה בערבית). בסוף צלצלנו למת"ק ובקשנו שיצרו קשר אתה ויציעו לה להפסיק לצעוק כי לא מבינים אותה, אבל גם זה לא עזר.

התורים הבוקר לא היו ארוכים (הגיעו לשפת הרחוב לפני השורה הראשונה של המכוניות), וקצב ההתקדמות מנעה התעצבנות יתר.

הבעיה הייתה בשער ההומניטרי, כי הקהל התחיל להתאסף שם מ- 5:50 ועד אחרי 6:10. ב-6:14, אחרי שצלצלנו למת"ק לשאול אם יש כוונה לפתוח את השער היום, הגיע מאבטח עם מפתחות ביד. לבקשתינו שיודיעו על כך אם עמדת הבידוק  מספר 5 סגורה, הוא ענה שהיא פתוחה עכשיו אבל יש שם בעיה (הקרוסלה לא פועלת). ואז, עודו לבדו, לקח פיקוד, גרר מחסום להפריד בין העמדה הרביעית והחמישית, כך שרק אלה שעוברים דרך ההומניטרי יכולים להשתמש בעמדה החמישית, חזר לשער ההומניטרי, בדק מסמכים, ופתח אותו לקהל הלא קטן שהצטבר שם. לא ידענו אם הוא פעל תחת פקודה או לקח יוזמה בעצמו. בכל אופן אנו מתרשמות כל פעם שרואים פעולה שאמורה להקל על האנשים הממתינים לעבור במחסום כי עברנו כל כך הרבה שעות תצפית על אדישות של מפעילי המחסום למצוקה של העוברים בו.

רק ב-6:30 הגיעה נגדת המת"ק האחראית על השער ולקחה פיקוד עליו. (דרך אגב, העוברים מספרים לנו שהם רגילים לכך שהיא מגיעה באיחור דווקא בימי שלישי, ואנו כבר כתבנו על כך בעבר). ב-6:40, זאת אומרת כעבור 10 דקות, היא הכריזה על השער כסגור, שלחה את הממתינית לתורים הרגילים דרך המכלאות, והלכה.

קצת לפני-כן הלכנו החוצה לברך את איש הקפה על הסידור החדש שלו (אחרי שהורידו לו את הקיוסק). עכשיו יש לו קיוסק על גלגלים, מן "ואן" שדומה ל"משאיות האוכל" שרואים ברחובות ניו יורק וערים אחרות. ובאותה הזדמנות ראינו סוס שמטייל לו בנחת בחניון. אחר-כך ראינו שהוא נשאר בלילה וגם נכנס לסככה למחרת. אנו מקוות שמישהו לקח פיקוד גם עליו.

בשעה 6:45 הצטרפנו לתור הקצר ביותר דרך המכלאה השמאלית (הבעיתית בדרך כלל) ויצאנו מן המחסום תוך קצת יותר מ-10 דקות.