קלנדיה - המחסום שומם בסגר לרגל פורים

חשבתי לספר על סגר פורים שמונע מעבר מהגדה לישראל, על המעטים שלהם מותר והרבים שלהם אסור, על הילדים שלמרות מיעוט בני האדם וחרף הקור ממשיכים בעל כורחם לזנב אחרי נהגים ולהציע את מרכולתם הדלה, לספר על זה שהסגר הוא לרגל פורים שאינו ממש חג אלא יום שמחה על תליית עשרה ילדים וגם משהו על שממת המחסום ביום של סגר.

 אבל אחרי שכתבתי את כל זה החלטתי לעשות וְנַהֲפוֹךְ הוּא  ולהביא כמה שורות משל אלבר ממי:

"הארץ מתנהלת בקצב חגיו המסורתיים (של הכובש), אפילו הדתיים, ולא על פי חגי התושב: השבתון השבועי הוא זה של מדינת האם, דגל עמו הוא שמתנוסס מעל לאנדרטאות, שפת אמו היא שמאפשרת את התקשורת החברתית: אפילו לבושו, מבטאו, מנהגיו, סופם שיוכתבו לחיקויו של הנכבש. הכובש נוטל חלק בעולם עליון, ואינו יכול לקטוף אוטומטית את פרותיו".

דיוקן הכובש (עמ' 38)  תרגום: אבנר להב

מה שעוד בלט שם ביום חורף קר זה הוא הפער שבין בני אדם.

בין בני אדם שמתוקף מקרה הפכו עם תחילת הכיבוש לתושבי קבע וקיבלו תעודות זיהוי כחולות ולכן זכאים לחיסון מפני המגפה ולקבלת דרכון ירוק לבין אחיהם ושכניהם בעלי תעודת זיהוי ירוקות שאינם זכאים לכל הטוב הזה שהשלטון מרעיף על אזרחיו ותושביו ולא רק שהם נמחצים תחת חוקי האפרטהייד, אלא גם מופקרים למגפה.