קלנדיה: באורח פלא שבה הקרוסלה לתפקד...

בוקר קר ורגוע בקלנדיה

הגענו לקלנדיה ב-5:15 לערך, חנינו בחניה והתקדמנו רגלית כדי לעבור לצד הפלסטיני. בצאתנו מהרכב נשמעו קריאות המואזין ובסמוך לחניה קבוצה גדולה של אנשים שקועה בתפילה. גם בכניסה למחסום מהצד הישראלי שורות שורות של מתפללים. חיכינו לרגע המתאים ועברנו ביניהם. כשהגענו לצד הפלסטיני ראינו תורים שמשתרכים אל מחוץ לסככה. אך כשהקרוסלות נפתחו התורים הצטמצמו לסככה בלבד. בולט לעין שנעשה נקיון יסודי בסביבה. דווקא בסככה עצמה יותר מלוכלך, גם בגלל שהרוח החזקה מעיפה לשם שקיות ניילון וניירות. כרגיל בזמן האחרון בשעה זו רק 4 עמדות בידוק עבדו. העמדה החמישית נפתחת מאוחר יותר, בסביבות 6. מוכר הבייגלה כבר כאן וגם הקיוסק פתוח, אך הנער מוכר העוגות איננו. מוכר הבייגלה אומר שכל השבוע לא בא. יחידים וקבוצות מתפללים בסככה ואח"כ מצטרפים לתור.

החייל באקווריום פותח כל פעם רק 2 מתוך שלוש הקרוסלות. האנשים עומדים בד"כ בשני תורים במקום שלושה, אך תמיד יש כמה שמנסים את מזלם ונכנסים למכלאה השלישית. כשהקרוסלות בשתי המכלאות האחרות נפתחות הם מרימים קול זעקה, ואז מבינים שלא תיפתח ועוברים לתור השני. בזכות העובדה שלא היו תורים ארוכים לא נוצר בלגן בשל כך. ברוב הזמן לאחר סגירת הקרוסלות נותרו רק שני תורים קצרים ביותר. החייל יוצא מדי פעם אל מחוץ לאקווריום, וכששאלנו אותו על כך טען שהקרוסלה השלישית, הרחוקה ממנו, מקולקלת. בהמשך התברר שלא כך הם פני הדברים, כי לאחר חילופי המשמרות היא שבה באורח פלא לתפקד... החייל שאל מי אנחנו. למרות שלדבריו אינו חדש במקום, הוא לא שמע על מחסום וואטש. כשהסברנו לו מי אנחנו ומה מעשינו הגיב: "אה, אז אתן מהצד השני". העמדנו אותו על טעותו – אנחנו מהצד שלנו...

לקראת 6 החייל כבר ערוך ומוכן לחילופי המשמרות המתעכבים. אנשים ונשים ניגשים מדי פעם אל השער ההומניטרי, שטרם נפתח, אך כשהם רואים שאין תור ארוך הולכים לתור הרגיל. כאשר השער נפתח, בשש ורבע לערך, בכל זאת ניגשו מייד הזכאים לשם. יצאנו החוצה לראות מה התחדש (לא הרבה, אם בכלל). אנשים שמתקרבים לא יודעים האם המצב טוב או שהתורים קרסו. הם שואלים אותנו "בסדר היום?" ושמחים על תשובתנו. בחור צעיר ממהר, מתקדם בריצה ומנופף בידיו ויחד עם הרוח החזקה הוא פוגע בטעות בחנה שמבצעת בשל כך סלטה לאחור... הצעיר כלל לא הרגיש שפגע בה, אך אדם אחר מבוגר יותר נחפז אלינו מייד ומסייע לחנה לקום. למרבה המזל זה נגמר בשלום.

חזרנו פנימה, שתינו כוס תה והצטרפנו לתורים שהתקצרו לחלוטין בשש וחצי לערך. גם השער ההומניטרי כבר נסגר, ועברנו תוך פחות מרבע שעה.