ביקור בבורין ומסיק

שתפו:
Twitter FB Whatsapp Email
Observers: 
רחל א., עמירה א., גילי צ. וריקי ש. (מדווחת)
27/10/2021
|
Morning

באנו לביקור ומסיק אצל ד. המפגש היה בכרם הזיתים למרגלות יצהר. העצים אינם מרובי זיתים אבל גם את הכמות הבינונית הקיימת צריך למסוק. השיחה המעניינת והאינטימית הייתה בעת הארוחה. ד. ספרה על הנזקים שגורמים המתנחלים ועל הבערת כ 1200 עצי זיתים, מתוכם כ-250 שלה. הכרם היה שייך לסבא שלה, שכבר הלך לעולמו. כמו כן סיפרה ש 13 שנה לא יכלה להביא ילדים לעולם אחרי שהפילה בהפגנה נגד הצבא והמתנחלים, כשחיילים דחפו והפילו אותה. היא סיפרה לנו על בני משפחתה: על הילד שמתגורר כבר הרבה שנים אצל אחותה ועל בנותיה. כששאלנו אותה מה הדבר החשוב לה ביותר היא ענתה: האדמה, אפילו לפני הילדים שאלנו, והיא ענתה, שהייתה "פלאחה" עוד לפני הילדים. אביה נהרג בידי חיילים, כשהיתה בת 5 ומשפחתה התקיימה בעוני ובדוחק רב, ומגיל 13 היא עובדת בשדה. כל חייה חלמה על אב, חלמה לשבת על ברכיו, קנאה בכל הילדים שהיה להם אבא. את בתה היא שולחת לאוניברסיטה ודואגת ללימודיה, וגם הבת השניה מתכוננת לתווג'יה (בגרויות), כך שהן לא הגיעו למסיק. הבן שאינו רוצה להקדיש את זמנו ללימודים היה איתנו.

כשעזבנו את המקום פגשנו בקבוצה קטנה של מוסקים, שהגבר חבר מועצה בבורין והיא חברת מועצת חווארה הם סיימו למסוק והזמינו אותנו לביתם לשתות קפה ולשוחח. נאלצנו להיפרד כי מהרנו אך ננסה לפגוש אותם בפעם הבאה.