דרום הר חברון, חברון

צופות: 
מיכל
27/09/2016
|
בוקר

 

דרום הר חברון, חברון

בוקר שקט ושגרתי.

כביש 60

בכניסה לסמוע רכב צבאי חוסם את דרך הכניסה אבל לא נראתה תנועת חיילים.

בחברון

 הבית מעוכב הבניה על ציר המתפללים שאנחנו מדווחות עליו בזמן האחרון שומם. כל חומרי הבניה הוכנסו לבסוף פנימה.

ברחוב השוהדא ליד הבסיס הצבאי ניכרת תכונת בניה. מתחילים לפנותו ולבנות שם שכונת מגורים כפי שפורסם לא מזמן בעיתונות. 

unnamed_6.jpg

 

unnamed(1).png

כל החסימות והמחסומים ריקים מאדם. רק החיילים על משמרתם. חייל משועמם מאחורי בטונדה במעלה הדרך לתל רומידה משחק בטלפון שלו.

 

ליד מערת המכפלה חיילי משמר הגבול טורחים להזכיר למ' נהגנו  שהוא צריך להישאר קרוב לכניסה למוסלמים בלבד. מנומסים אומנם אבל הערותיהם מיותרות לגמרי.

מצפה אביחי בכניסה לקריית ארבע שוב נהרס. על הפחים המפוזרים ניצב ומתנפנף דגל ישראל.

נסענו עד צומת שויוח' - בית ענון. שתי היציאות והכניסות משויוח' לחברון ובחזרה  חסומות.

 

חזרנו דרך כביש 317. הכל שקט ורגיל.

------------------------------------------------

תוספת:

העצירים השקופים - כשהמערכת לא משתמשת בשכל ובלב.

 

לבקשת סילביה הייתי אמורה לפתוח את המשמרת בנסיעה לכלא ב"ש כדי לשחרר חפצי עציר. הסתבר שקיבל את חפציו אבל לא את בגדיו. ואלה לא רשומים ברשימת חפצים להחזרה.  אז אין טעם לבקשם. אבל שוב אי אפשר להפסיק לחשוב, להתרגז  ולשאול [לא יודעת את מי] למה אי אפשר לשים במכונית המובילה את האנשים לבית המשפט, גם את חפציהם האישיים ולתתם להם כשהם משוחררים הביתה.

למה החפצים נשארים בכלא והאנשים נשלחים לביתם ללא התעודות, הטלפון והכסף שנלקחו מהם.

גם כך הם שקופים ונידונים למעצר, תחקירים והטרדות. אז איך הם יכולים להסתובב ללא כספם, תעודתם והטלפון.

למה אנחנו צריכות להביא להם את הדברים? למה הם לא זכאים ליחס אנושי בלעדנו?

אם מישהו בר סמכא קורא את הדוחות שלנו, בבקשה, זה לא כבד ולא מסובך למלא ארגז אחד בשקיות ניר חומות בהן חפציהם המועטים של המועמדים לשחרור, ולתת למי ששוחרר את חפציו ומי שחוזר לכלא יוחזרו גם חפציו.

קצת אנושיות ותבונה תמנע סבל וטרדה נוספים מכולם.

אז נסענו למשמרת כרגיל.  גם את עזרתנו בליווי הילדים לבית הספר בא-תוואני

לא הצטרכו היום כי הגיעו שלושה מתנדבים מתעיוש.