ארתאח (שער אפרים)

החלטנו לא לנסות לראות את פתיחת השערים על הבוקר, והגענו לקראת השעה 5:00, כשכבר היה קהל גדול של פלסטינים שעברו את המחסום. ביקשתי מהשומר שיפתח לנו את השער שמוביל לתצפית הל הנכנסים. הוא אמר שזה כבר פתוח, ואכן היה.

הקרוסלות המווסתות את הכניסה למחסום היו סגורות כשהגענו, אבל הן נפתחו מיד. בחרנו אנשים למעקב, וזיהנו אותם ביציאה מהמחסום כעבור כ-10 דקות.

5:15 חזרנו לגדר ההפרדה, ושוב הקרוסלות היו סגורות. שתי הקרוסלות הקרובות אלינו נפתחו מיד, אבל האחרות נשארו סגורות משום מה למשך 6 דקות. אנשים עמדו בשקט והמתינו לתורם. בסוף גם אלו הורשאו להכנס. התנועה זרמה עוד מספר דקות, תורי הממתינים התרוקנו כולם, ואז שוב הופסקה כל הכניסה כדי לאפשר לשני אנשים לחזור לשטחים הפלסטיניים. כשהשערים שוב נפתחו, בחרנו עוד אנשים לתצפית. גם הם עברו ב-10-12 דקות.

בחרנו מדגם שלישי, בו שני אנשים עברו ב-4 - 5 דקות והשלישי ב-11 דקות.

ליד הקרוסלות ביציאה עמדו שני אנשים שניסו לחזור פנימה. ניצה שיודעת לדבר ערבית ניגשה לשאול מה קורה. אחד מהם שכח שקית אוכל על מדף ליד הבנין, בעייתו כנראה נפתרה כאשר מכר שלו אסף את האוכל והביא לו. השני אמר שאחרי שהוא עבר כבר את המחסום בדרך לעבודה, הוא קיבל טלפון על קרוב משפחה חולה והחליט שעליו לחזור הביתה. כשעזבנו הוא היה עדיין בהמתנה.מתי כבר יוסדר מסלול חזרה נפרד למקרים כאלו?

6:00 עזבנו.

ניצה מוסיפה:

לפני שנה הייתי במחסום ועכשיו יותר אנושי יחסית.

אני מאוד התרשמתי מתנאי השהייה של המצפים להסעות. ישיבה על הארץ, על מדרכות.אולי הפלסטינים רגילים שמתיחסים אליהם בזלזול, לי היה מוזר לראות אנשים מבוגרים יושבים כמו היפים על הארץ.