קלנדיה

צופות: 
דבורה ליסי, נתניה גינזבורג (מדווחת, מצלמת), תרגום שולי בר
27/05/2018
|
בוקר

05:30 – 07:00

כשנכנסנו למחסום קלנדיה חשבנו שהמשיח הגיע. הסככה היתה ריקה לגמרי. בפנים, ליד אשנבי הביקורת, אומנם היו הרבה אנשים אך התורים בכלוב לא גלשו לכל עבר. אין לנו כל הסבר  לכך, גם לא למאבטח, שהעלה השערה שאולי בגלל הרמדאן רבים לא יצאו לעבודה.  בנוסף, החיילים עבדו ביעילות, התורים זרמו וקהל הממתינים הצטמצם במהירות.
השירותים עדיין נעולים. אשה מבוגרת היתה במצוקה בעניין זה אך לא יכולנו לעשות דבר בקשר לכך. ברור שלגברים אין בעיה למצוא "שירותים" מסוג אחר.. נשאר לנו לקוות שבגמר השיפוצים הנרחבים הצבא עדיין יזכור שהוא עוסק עם יצורים אנושיים שיש להם צרכים אנושיים.
השמש מוזרה בשעה זו, כך גם היום עצמו. או שמא זה הירח?

 

צילום: 
נתניה גינסבורג
צילום: 
נתניה גינסבורג

השער ההומניטארי נפתח רק ב-6:30 ורק לזמן קצר, אך בעצם לא היה בו צורך ממשי כי התורים בכלוב היו קצרים ואנשים עברו במהירות.

איש הביטחון היה נעים ואפילו יצא לסככה כדי להסביר לאדם מבוגר מדוע הוא אינו יכול לעבור. זו הייתה הפעם הראשונה בה ראינו איש ביטחון או חייל בתוך הסככה. הוא נתן לאדם לעבור אבל מאוחר יותר ראינו שהוא נשלח בחזרה.

לא הבנו מה פשר ארבע הכניסות שראינו שם. האם הן לכבוד הרמדאן או האם הן קשורות לשיפוץ הטרמינל?
שתינו הסכמנו שהיה זה יום משונה מאוד.

עזבנו בשעה 07:00

צילום: 
נתניה גינסבורג