קלנדיה: פשוט זוועה 2

פשוט זוועה 2

האמת היא שהפרטים כבר מוכרים וכמעט אפשר לעשות פה חתוך והדבק. בשבוע שעבר כתבנו על מסע מגהינום לגן עדן בשבוע ימים. היום חזרנו כל הדרך חזרה וגם הגענו לשיא חדש בשבילנו אשר פוקדות את קלנדיה כבר 9 שנים.

התור הגיע מחצית הדרך לכביש כשהגענו בשעה 5:30. ארבע מתוך חמש תחנות בידוק היו פתוחות. ההתקדמות הייתה איטית להפליא. בשעה 5:50 הלכנו לסוף התור למצוא אדם עם בגד בצבע בולט והתחלנו לעקוב אחריו למדוד כמה זמן יקח לו להגיע לתחנת בידוק. כעבור חצי שעה נכנס לאזור הסככה. אולי 15 מטר ממקום ההתחלה שלו.  אבל לא יכולנו לעקוב הלאה כי בשעה 6:25 התורים קרסו והקהל רץ לפתחים של שלוש המכלאות והבלגן של צעקות, שעגות, שריקות, דחיפות והתקוטטויות התחיל. רק לקראת השעה 7:30 נוצרו התורים מחדש. עוד על הנושא הזה למטה.

בשעה 6:15 הגיע מאבטח ופתח את השער ההומניטרי. חייל מת"ק יצא בעקבותיו ומילא את התפקיד עד סוף המשמרת כהלכה. כאשר שאלנו אותו החייל סיפור לנו שתחנה מספר 5, שבדרך כלל משרתת את הקהל שעובר דרך השער ההומניטרי, נשארה סגורה כי הייתה בעיה במגנומטר שלו. אבל דבר זה אף פעם לא הובהר לממתינים, כך שכמה פעמים אנשים עמדו דקות יקרות בשרוול הכניסה למספר חמש עד שפשוט התייאשו וחפשו תורים אחרים. ככל שהבוקר התקדם המצב הזה גרם לבעיות בשרוולים של התחנות האחרות כי ה"פליטים" של מספר 5 שכבר עמדו שם דקות יקרות לשווא לא רצו להצטרף לסוף התורים לתחנות האחרות ולפחות שרוול 4 גרמו למצב של אספסוף במקום תור ולפעמים לויכחים קולניים.

בינתיים המצב בפתחים למכלאות ובתוכן הוחרף אחרי החלפת המשמרת בתוך ב"אקווריום" (תא בקרה) בשעה 6:20 כי החיילת שנכנסה לתפקיד הייתה שקועה רוב הזמן בשיחה עירנית עם המאבטח, שבינתיים התישב לו בפנים, ובכלל לא שמה לב לעובדה שהתורים  בשרוולים המובילים לבידוק התקצרו ואפשר היה לפתוח את הקרוסלות. אפילו אחרי צעקות ושעגות אליה, בדרישה לפתוח את הקרוסלות, השיחה איתו נמשכה ונמשכה בלי שהיא שמה לב לתפקידה. גם הוא לא. לגברים שנמעכו בתוך המכלאה השמאלית ויכלו לראות מה מתרחש בתוך האקווריום זה חרה במיוחד.

בקיצור, לקראת 7:20 תורים נוצרו שוב וכעבור 10 דקות הצטרפנו לאחד מהם בערך 10 מטרים מהכניסה למכלאה. משם לקח לנו חצי שעה להגיע לכניסה למכלאה ועוד חצי שעה לצאת ממנה ולהמשיך בתור לשרוול המוביל לאחת מתחנות הבידוק. סך הכל, הקרוסלה בקצה המכלאה שתורנו הוביל אליה נפתחה פעם אחת ב-15 דקות, ז"א ארבע פעמים באותה שעה. בתור להכנס לתחנת הבידוק בילינו חצי שעה נוספת. סך הכל, הצטרפנו לתור בשעה 7:30 וסיימו את הבידוק בשעה 9:00. זה עוד שיא לנו אישית, אבל, כפי שלמדנו מאנשים ששוחחנו אתם בזמן שעמדנו בתור, לא עבור הבאים יום יום לקלנדיה ובמיוחד בזמן האחרון.

אנו חוזרות על המסקנה והאזהרה שכתבנו בנסיבות דומות לפני מספר שבועות:

לדעתנו, חייבים להתייחס לניהול כושל של המחסומים ככשל אסטרטגי, כי הוא ממרר את חיי האנשים שעוברים בהם יום-יום עד כדי כך שהוא מעודד רגשי נקמה נגד החיילים (וישראלים בכלל) וגורם נזק עצום לתקווה של עתיד משותף עם הפלסטינים, או כשכנים מעבר לגבול או כאזרחים במדינה משותפת. מה שחווינו הבוקר היה פשוט זוועה.