בוקר שקט באופן חשוד בקלנדיה

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
חנה ש.(מדווחת), נתניה ג., אסנת ר. (מתרגמת)
27/01/2019
|
בוקר

 05:15 כשהגענו למחסום הופתענו מהאווירה הרגועה. למרות שאנשים הגיעו ברצף קל וקבוע, הם יכלו לעבור בקלות דרך הקרוסלה היחידה שהיתה פתוחה.  

דוכן הפלאפל היה פתוח. קיוסק הקפה היה סגור -  נודע לנו שאביו של הבעלים נפטר. היות והיה כה שקט, יכולנו לשוחח עם אבו רמזי מוכר הבייגלה. תהינו אם השקט כאן קשור למהומה האלימה שהיתה בכפר ליד רמאללה, אך הוא לא שמע על האירוע ("אני לא מקשיב לחדשות"). ואכן לא היה כל מתח בקרב האנשים שחלפו על פנינו. פשוט הוקל להם שיש בוקר כה קל וברכו אותנו לשלום בחום. 

היות והיה לנו זמן לשוחח, למדנו שמוכר הבייגלה המבוגר, הדוחף בכל יום עגלה כבדה אל ומן המחסום, עושה זאת כדי לפרנס 3 נכדים צעירים שהוא ואשתו מגדלים, לאחר שאביהם נפטר בתחילת שנות השלושים שלו.

שומר הגיע ב 05:50. מייד אחרי 6 בבוקר  הגיע קצין המת"ק. מעט אנשים עברו בשער ההומניטרי, הקצין עזב ב06:40 והשער נסגר. המשימה העיקרית שלנו היתה להסביר לנשים שהגיעו שהשער ההומניטרי סגור. 

כאשר החייל בתא הוחלף ב 6 בבוקר, היתה מספיק תנועה כדי להצדיק פתיחת קרוסלה שניה, אך גם זאת נשארה פתוחה.

החדשות המרעישות מן המחסום הן שהאגף החדש היה מואר ושלט “ברוכים הבאים לקלנדיה" היה תלוי, עם ציון שעות פתיחת המשרדים השונים. מתי תהיה הפתיחה החגיגית?

ב 7 בבוקר, עזבנו ועברנו במהירות את המחסום. נקראנו בחזרה "בנות" ע"י החיילת הבכירה יותר, שהחמיאה  לנו בכך שלא קראה לנו "סבתות". היא רצתה לוודא שחתמנו על האישור המיוחד (?) המתיר לנו להיות בצד הפלסטיני. כנראה חדשה בתפקידה והתנהגה באופן ידידותי מאוד. צריך אישור שכזה כמובן, רק כשהולכים לשטח  A.

בסה"כ היה זה בוקר שקט יחסית ליום ראשון, שלרוב עמוס פועלים המתחילים את שבוע העבודה שלהם.