קלנדיה - חולה אנושה חצתה את המחסום אך לרופא המלווה לא אישרו לעבור איתה
ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה,
יום לזיכרון ולא להשוואה, בין חסימות התיל והבטון, במציאות של סלקציה ושל אנשים שנעלמים כלא היו.
גוף חסר תנועה של אישה מונשמת טולטל והועבר בין שני אמבולנסים במרכז מחסום הרכבים.
צוות רפואי מהגדה הביא את האישה וצוות רפואי ממזרח ירושלים קלט אותה.
עם גמר נוהל גב-אל-גב, חמושים צבאיים וחמושים אזרחיים פשפשו בתיקי האישה ורק כשהיה ודאי מעל לכל ספק שהאישה וצרורותיה אין בהם כדי לסכן את בטחון המדינה, הורשה האמבולנס להוביל אותה הלאה משם.
אל האישה היה צמוד רופא מהגדה שדאג שלא יקרוס מכשיר ההנשמה ולא יקרסו חיי האישה, אבל הרופא לא רשאי היה להמשיך ודאוג לה מעבר לקלנדיה ונאלץ לעזוב את החולה ולשוב על עקבותיו.
למה?
- כי כמו שאמרתי וכתבתי וצעקתי עשרות אם לא מאות פעמים, במקום הזה חיי בני אדם אינם בראש סדר העדיפויות, קודמים להם הנהלים שעל פיהם ורק על פיהם מתנהל המקום, ומי שלא צויד מבעוד מועד באישור לחצות את הקו בין הכאן לשם לא רשאי להמשיך במלאכת הצלת חיי מי שבאה מהשם.
ליד מחנה הפליטים, בין מכרים ישנים וחדשים הסתובב חסר מנוחה מכר משכבר שסיפר שבמוצ"ש סאמי בן דודו נסע עם חברים, ע"י גוש עציון חיילים עצרו את הרכב, בדקו לכל יושבי המכונית תעודות, אחרי זמן מה החזירו את תעודות הזיהוי לכולם מלבד לסאמי שעליו פקדו לצאת מהמכונית, אזקו אותו ולקחו אותו בלי למה וכמה או לאן.
מאז שסאמי נעלם/נחטף, המשפחה אינה יודעת את נפשה ולא מה עלה בגורלו.
יצרתי לבן הדוד של סאמי קשר עם המוקד להגנת הפרט שהבטיחו לפעול ולידע את המשפחה. ימים יגידו.