קוסרא, תלפית

צופות: 
חיה גינתון, נעמי בנצור, ברכב נאדים.
27/04/2016
|
בוקר

9:00 יציאה מתחנת הרכבת ראש העין.

9:45 צומת תפוח. רכב משטרה וקבוצת חיילים עוצרים לבדיקה כלי רכב פלסטיניים שנוסעים על כביש 60 צפונה.

 

שני הכפרים, קוסרא ותלפית מייצגים את מלוא הבעיות שתושבי הגדה מתמודדים אתן. כשתושבי הכפרים חוזרים לבתיהם מעבודתם, לאחר שהותשו מההתעללויות במחסומים, מצפות להם חסימות זכויות אדם ואיכות חיים מסוגים אחרים: המתנחלים הפולשים לאדמתם, הצבא האורב לילדיהם בצאתם מבית הספר ומתיז עליהם גז מדמיע, החיילים הפורצים לביתם באישון לילה והורסים את מעט רכושם, המעצרים השרירותיים, השפכים הפוגעים בבריאותם, המחסומים הסמויים המסמנים קו גבול בלתי עביר לאדמתם, החיפושים במחסומי הפתע שאין לדעת כיצד יסתיימו, בשחרור או במעצר. כל אלו,  ועוד חסימות-חיים רבות אחרות הן תוצר של הכיבוש. לכן, פעילות נגד הכיבוש ולמען זכויות אדם חייבת להפנות את משאביה תוך התייחסות למכלול חסימות החיים.  התמקדות בסוג אחד של עוול בלבד, פרושו עצימת עיניים והימנעות מהתמודדות עם כל העוולות האחרות.  

 

10:00 קוסרא

בביקורנו הקודם בכפר, לפני חודשיים בדיוק, ראש המועצה ואנשיו שפגשנו בבית המועצה היו במתח רב. תושבים רבים קבלו צווי הריסה, הפסקת עבודה, והחרמת כלי עבודה  מידי שליחי המינהל האזרחי. ראש המועצה העביר את הטיפול בצווים למשרד "מרכז אל קודס" הפועל בירושלים המזרחית. כפי שקורה בכפרים אחרים שבהם אנחנו מבקרים, סביר להניח שגם בקוסרא העברת הטיפול לערכאות המשפטיות תגרום לדחיית הביצוע של הצווים לזמן מה.

אבל, בעוד שבעיית הצווים ירדה מסדר היום המידי של התושבים, צבא הכיבוש יוצר עבורם מגבלות חדשות, הפעם תוך פגיעה בזכות חופש התנועה שלהם.

ההמצאה החדשה יחסית, כפי שנוכחנו לדעת גם בביקורים בכפרים אחרים באזור, היא מחסומי הפתע. ח. המארח אותנו בבית המועצה מדווח על מחסומי פתע: כעשר פעמים בחודש האחרון ליד הכניסה להתנחלות "מגדלים". בשבוע שעבר פיזור דוקרנים על הכביש שבין ג'וריש לקוסרא ומעצר שני אנשים (שאינם תושבי קוסרא) . בנוסף, הקים הצבא עמדה חדשה על הכביש הפנימי המוביל לג'אלוד וקריות.  החיילים המאיישים אותה חוסמים את דרכם של החקלאים להגיע לשדותיהם, ולעיתים גם עוצרים אותם למספר שעות.

ח. מציג בפנינו מכתב מאת ראש המועצה (מה-17.4) שבו הוא מדווח על התפתחות חדשה זו. הוא מצפה שהמת"ק הפלסטיני יפנה למת"ק הישראלי וידרוש את פינוי העמדה.

עד עתה לא התקבלה תשובה.

תרומה של כמה ממדינות אירופה (הולנד, צרפת) אפשרה לחקלאים לבנות מחסנים קטנים לאחסון כלי עבודה על שטחי הקרקע שלהם, כולם בשטח B. התורמים הציבו שלטים  לציון תרומתם, כמקובל. חיילים שמשרתים בסביבה הגיבו בהשחתת השלטים. אחד מהם אמר: "לא מגיע לכם להיות כאן. יבוא יום ונגרש אתכם". זו האדמה שלנו" והוסיף קללה גסה לדת האסלאם. "הכל מבוסס על עדות החקלאים וחלק מחברי המועצה, הם יכולים לבוא ולהעיד", אומר ח.

כשחיילינו כל כך מסורים לאג'נדה המתנחלית, יכולים המתנחלים להרשות לעצמם להישאר ספונים בבתיהם. צה"ל עושה את עבודתם נאמנה.  

ח. יוצא אתנו לשטח לראות את המחסנים מקרוב. בדרך אנחנו זוכים להתוודע ליוזמות חדשות של תושבי הכפר שיוצאות לפועל בזכות תרומות מכמה מדינות אירופה: מבנה תעשייתי גדול לאחסון תפוחי אדמה שיוזמיו מתארגנים עתה לייצור צ'יפס לשיווק. אולם שמחות בבנייה ולידו גן שעשועים קטן לילדים. לול עופות גדול-ממדים.

ח. מוביל אותנו לשטח חקלאי מעובד ומגודר ובו פזורים מחסני-הבטון הקטנטנים. את השלט המצביע על תרומת ממשלת הולנד עדיין לא הצליחו החיילים להשחית.

על הגבעה ממול – ההתנחלות האלימה אש קודש. היא הוקמה על למעלה מ-1000 דונם מאדמת קוסרא.

 

11:15 תלפית

בבית המועצה אנחנו פוגשים את ידידנו ע. סגן ראש המועצה. אדם רהוט, בעל ידע נרחב, לא רק במתרחש בכפרו.

הכפר תלפית הוא אחד מהכפרים הסובלים ביותר מהכיבוש, בהיותו מוקף בשתי התנחלויות תוקפניות במיוחד - עלי ושילה. ולמרות זאת, הוא לא זכה אף פעם לעזרה מצד אירגוני זכויות האדם השונים. משהגענו לכפר ונחשפנו לבעיות הקשות, התגייסנו לעזור. וכך, בתקופת המסיק השנה, יזכו התושבים לראשונה לעזרה ובזכותה, יש לקוות, חלק ניכר מיבולם לא ייחמס עוד על ידי המתנחלים.

תופעת מחסומי הפתע הגיעה גם לכאן. אחד מהם הוצב בשבוע שעבר בין תלפית ליתמא במגמה להקשות על התושבים להגיע לכביש 60. בניגוד לכפרים בסביבה שבהם המתנחלים משאירים לצבא את מלאכת ההתנכלויות, מתנחלי עלי ושילה לא מוותרים על פרובוקציות מתמשכות משלהם – כריתת עצים ותקיפת חקלאים תושבי הכפר, גםבשטח B, אך נמנעים מכניסה לכפר עצמו.  כך למשל, מספר ע. על מתנחל מעלי שנכנס בכל פעם רכוב על סוס לתוך שטחי החקלאים העובדים בשדה ומנסה לגרש אותם. העובדים החוששים מעימות מתרחקים ממנו.

הצבא מצדו מפגין נוכחות בתוך הכפר אך נמנע בזמן האחרון מהצבת מארבים לילדי בית הספר והתזת גז מדמיע לכיוונם.

לתלפית שתי בעיות הפוגעות קשה בזכויות האדם ואיכות החיים שלהם:

1. שפכים הזורמים מעלי ושילה לתוך שטחי תלפית. דיווחנו על המפגע הפוגע קשות בבריאות ובאיכות החיים של התושבים לחברתנו המקיימת קשר עם ארגון אקו-פיס. נציגיו יפעילו את  השלוחה אקו-פלסטין לצורך פתרון הבעיה.  

2. מחסור חמור במים. תלפית מקבלת אמנם מיםinfo-icon מרוג'יב, אך הם אינם מספיקים אפילו לבעלי החיים, קל וחומר לחקלאות. התושבים בנו מאגרים קטנים שמתמלאים במי גשם, אך

לקראת הקיץ המאגרים מתרוקנים.

ע. משתף אותנו בבעיה עוד יותר אקוטית עוד יותר של חוסר במים בחירבת אל מראג'ים , אליה הגענו באחת המשמרות הקודמות בעקבות מידע על הרס מספר מבנים שם.(הסיבה – "נבנו על שטח C"...).למקום שכוח האל הזה, שאדמתו שייכת לתלפית מגיעים מים רק בטאנקרים, מה שמייקר מאד את מחירם.  ע., מתכנן פרויקט שלפיו יועברו מים בצינור מעקרבא לאל מראג'ים. הצבא, כמה צפוי, מסרב. לע. יש 500 דונם בשטח אל מראג'ים והוא אינו יכול לעבד אותם. גם כבשים יש לו.  " אם ארצה לחצות עם הכבשים את כביש 458 (המוביל לצומת תפוח) החיילים יעצרו אותי וייקחו את הכבשים" או אומר, ומספר על אירוע קשה: אחד הילדים, בן 14 עבר לצידו השני של הכביש. חיילים עצרו אותו, והוא הובל באזיקים למעלה אפרים. לאחר שעות של חקירות, ב-10 בלילה, הוא שוחרר והצטווה ללכת ברגל כ-20 ק"מ (לפי האומדן של ע.), בחושך, לבד, בדרך לא מוכרת, עד ביתו.  

לתלפית, המונה כ-3800 תושבים יש פזורה של כ-3000 – 4000 בארצות כגון ירדן, תימן. לבנון, כווית סעודיה, ואפילו סוריה. " מסכנים", אומר ע. "הם פליטים. עזבו את הבית שלהם בגלל הכיבוש".

12:30 צומת תפוח. חיילים אינם נראים במתחם. מחסום הפתע מהבוקר הוסר. התנועה מכביש 60 צפונה זורמת. חומרי בניין פזורים בכל פינה.

13:00 חזרה לראש העין.