מחסומי ברטעה טורה עאנין: 50 קילו זיתים על הגב. חוזרים הביתה - לאט לאט. לפי קצב הבדיקה

צופות: 
אליה לוי (מצלמת) ורותי תובל (מדווחת)
26/11/2017
|
אחה"צ
מחסום עאנין: צובאים על השער בחזרה לכפר
מחסום עאנין: צובאים על השער בחזרה לכפר
צילום: 
Elijah Levy
מחסום עאנין: 50 קילו זיתים על הגב
מחסום עאנין: 50 קילו זיתים על הגב
צילום: 
Elijah Levy
מחסום עאנין: בדיקת מסמככים במחסום עאנין
מחסום עאנין: בדיקת מסמככים במחסום עאנין
צילום: 
Elijah Levy

15:30 מחסום טורה-שקד (מחסום "מרקם חיים")
מחסום שליו, שלושה חיילים משוחחים בעמדת התצפית. מכונית מתקרבת לצומת המרומזר וחיילת יורדת, בודקת קלות ומעבירה. שלושה אנשים ממתינים להסעה, אינם זקוקים לטרמפ.

15:45 מחסום עאנין (מחסום חקלאי)
החיילים פותחים בדיוק בזמן. כ-25 ממתינים בטור לפני השער שרק חריץ פתוח בין שתי כנפיו. לשאלתנו, מתברר שהחבר'ה החליטו על דעת עצמם לעמוד היום בטור כדי למנוע בלגן. אח"כ הבנו מדוע: הם נקראים "ואחד-ואחד" לבדיקת ניירותיהם וחפציהם. "אפשר לחשוב שאנחנו הולכים לתל-אביב," אומר מישהו בלעג. "אנחנו חוזרים לכפר שלנו!!!".
ב-16:15, ה"ואחד-ואחד" כבר עולה על עצביהם של הממתינים ומתחילה המולה ליד השער. גבר ונער מתקרבים יחד אל החיילים. "לך מפה!" צועק החייל על צעיר. הגבר אומר שזהו בנו, אך החייל אינו מתרצה כ"כ מהר. תושב הכפר טייבה (בין עאנין לרומנה) מבקש לעבור במחסום הזה אך מסורב. בידו אישור עבודה בישראל.
ב-16:40, הטרקטוריסט היחיד נעשה קצר רוח ומתחיל לנוע לעבר המחסום. החייל צועק לעברו: "אתה יכול לעבור וכל השאר - אחורה!".

ב-16:48 עדיין ששה אנשים ממתינים בשער. לבסוף ניסינו לשוחח עם החיילים. הרי בברטעה הפועלים חוזרים הביתה ללא כל בידוק וכך גם בג'למה. "אז מה אם הם בדרך הביתה," אומר לנו חייל, "הם יכולים לחזור עם לבנת-חבלה נגד החיילים שלנו".  "לא," עונה לבקשתנו סגן ידידותי דווקא "אני לא יכול להפעיל שיקול דעת, הם מנועים מלעבור כאן וזהו".
ב-16:55 עזבנו עם שני מסורבי המעבר בעלי אישור לישראל ונסענו למחסום ברטעה.

 

17:10 מחסום ברטעה-ריחן (בצד הפלסטיני)
החניון, כרגיל בשעה זו, מלא לגמרי. המון פועלים, בוני חריש ברובם, שיצאו לעבודה לפני עלות השחר, חוזרים הביתה לאחר השקיעה. הם לפחות הרוויחו את לחמם. אליה (יד ימינה של סילביה), שכבר מוכּרת כמי שמבינה ודוברת ערביתinfo-icon ועוזרת בענייני אישורים, מוקפת מיד באלה שזקוקים לעזרתה. הסיפורים על עורכי דין שעושקים אותם ואינם עושים דבר - פשוט מטריפים. התכבדנו בקפה ובסחלב (התעקשנו לשלם) וב-17:50 עזבנו אל הפקקים.