מחסום הר אדר: פיגוע קשה בזמן המשמרת

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
עינה פרידמן וחנה בר"ג (מדווחת)
26/09/2017
|
בוקר

מחסום הר אדר נמצא במרחב התפר ופתוח לפועלים העובדים בהר אדר בלבד. הוא ממוקם בקצה היישוב והכפרים הפלסטינים הקרובים אליו ביותר הם בידוּ בית סוריכּ וקָטנה. המחסום נפתח ב-06:30 ושוב בשעה 14:00 ובשעה 16:00. עוברים בו  כ-150 פלסטינים ביום. ביקשנו וראינו את היתרי העבודה שלהם, ברקע ירוק ועם ההערה הצפויה "רשאי לעבור למרחב התפר בלבד". פגשנו הן מעסיקים והן פועלים וכולם ציינו כי זהו מחסום ללא בעיות. אחד המעסיקים אף התעכב לידינו ופרס את כל האג'נדה שלו בהקשר למחסום המסוים הזה.

למחסום שלוש כניסות. אחת מרוחקת בצד הגדה, לפניה חונות המכוניות של הפלסטינים. אחרי כמה מטרים יש עוד מחסום שם נבדקים האישורים. אחרי הבדיקה מתקדמים בהליכה ומגיעים לקרוסלה ושם מחכים להם המעסיקים. שם גם עמדנו אנחנו.

בערך ב 07:15, כאשר נראה היה שרוב הפועלים כבר עברו, שקלנו לעזוב, אך שיחה עם הפועלים עיכבה אותנו. לפתע שמענו צרורות של ירי. באינסטיקטיביות פנינו לכיוון היריות ומייד ראינו שני אנשים נופלים על הכביש, ואחרי רגע או שניים ראינו גם אדם שלישי שוכב על הכביש. הפלסטינים, שהיו מבוהלים ומופתעים כמונו, ביקשו שנטלפן לעזרה. עיינה טילפנה למשטרה ואני לצבא – מה שהיה מיותר כי אנשי המחסום מקושרים כמובן בעצמם. מהר מאוד הגיעו הרבה אמבולנסים והמון משטרה ושב"כ וכנראה אנשי כיתת הביטחון של המקום וטיפלו בהרוגים ובפצוע.

מעט הפועלים שטרם נאספו ע"י מעסיקיהם ואנחנו שתינו נשארנו במקום עוד זמן מה – כולנו במצב של הלם וכמובן בחוסר ידיעה ברורה על מה שקרה. כעבור זמן נתבקשנו לעזוב ותוך כדי כך ראינו את אחד מאנשי כוחות הביטחון בהתרגשות גדולה כאשר דמעות בעיניו ושמענו כי חברו נהרג. דקות ספורות אח"כ במהדורת החדשות של שמונה  שמענו את כל הפרטים.

היינו בהלם, הרגשנו צער עמוק על האירוע, שראוי לכל גינוי.

המפגֵע היה בעל אישור עבודה בתוקף, ועבר את מערכת משטר ההיתריםinfo-icon. הדעה הרווחת היא כי בעלי אישורי עבודה לא נוטים לסכן את האישורים היקרים מפז במעשים חבלניים ואכן הניסיון מוכיח את זה. יחד עם זאת, השרירותיות במתן האישורים, ההגבלות הבלתי נתפסות וההשפלה הכרוכה בתהליך השגת האישור או חידושו - כנראה משאירים פצעים פתוחים שעלולים להסתיים באסונות נוראים כמו זה שחווינו.
עוד משפחות שכולות, עוד כאבים עוד שכול. עד מתי??

מפת האזור