מחסום בית לחם: את הארץ תראה ואליה לא תבוא
את הארץ תראה ואליה לא תבוא
09:00-12:30: אוטובוסים אחדים חנו ליד התחנה ביציאה מהמחסום והיה זרם דליל של נוסעים. נהג של מיניבוס אחד צעק בקול "תל-אביב- יפו" והיו לו אפילו נוסעים אחדים.
קירות המחסום כוסו בפוסטרים ענקיים של אתרי תיירות בישראל - בסגנון של לעג לרש. לרוב המקומות האלה הרי אין לפלסטינים שום גישה.
השעות שצפיתי היום במחסום היו מן הקשות שחוויתי מאז ימי הראשונים במחסוםwatch. משפחות שלמות, כולם לבושים במיטב המחלצות והרבה ילדים קטנים לבושים כנסיכים ונסיכות - נשלחו בחזרה לביתם כי שר הביטחון החליט להעניש את הפלסטינים קולקטיבית. לא שהעובדה הזו לא נכונה גם בימי חול רגילים, אך בחג החגים של המוסלמים האכזבה והזעם פורצים גבולות. תוסיפו לזה את ההתנהגות הבוטה והאלימה של מאבטחי החברה האזרחית שפועלת במחסום ותקבלו את התמונה האיומה שחוויתי שם היום. גברים מעל גיל 55 הורשו לעבור (כמובן בתנאי שלא היו מנועי כניסה לישראל מסוג כזה וסיבה כזו ואחרת - וכמה כאלה כבר יש?!) ונשים מעל גיל 50. המצב שנוצר היה בלתי נסבל - גברים רבים שעברו ראשונים עמדו חסרי אונים וחיכו, לשווא, לנשותיהם ולמשפחתם. חלק שפכו את זעמם עלי ולידי - ואני הרגשתי שלו האדמה היתה פוערת את פיה הייתי קופצת פנימה בשמחה. כמה אכזרי!!! המדינה הזו איבדה את צלם האנוש שלה סופית. בעלי אישורי מעבר לעבודה בישראל (תקפים גם למעבר בימי שישי) וסוחרים עברו. זה היה גם יומם של הנוצרים.
מאבטח החברה האזרחית קילל אותי בכל קללה אפשרית - אך שתי מילים כיכבו : שמאלנית וזונה. מילא שמאלנית, את זה אני עוד מוכנה לקבל אבל זונה בת 82, קטנה ומקומטת - זה יותר מדי!
כמובן שהתלוננתי והרחיקו אותו, אך ספק אם הבאים אחריו היו מתנהגים יותר טוב. השנאה לפלסטינים היא הכוח המניע. הרבה סירובי מעבר לווו בדחיפות, חלק קלות וחלק הרבה פחות. צעקתי הרבה "היי מה אתה עושה" אך זה כמובן לא עוזר. היום ראיתי את האלימות "במיטבה", חברה שהכוח והכיבוש השחיתו בה כל חלקה טובה. והבנאליות של כל הרשע הזה....
במקום עברו מעט תיירים. קבוצה אחת נעצרה לידי לשאול לפשר מעשי, צעקותי והדמעות שזלגו כמים. הסברתי בסבלנות ולבסוף פנתה אלי אחת מהנשים, אמריקאית מדרום ארה"ב, ואמרה They are killing the Jews so what do you expect זה היה המלח על הפצעים!
250.000 אישורי חג בוטלו - רק לידיעתכן.