מחסום טורה שקד: החיילים אוכלים בתיאבון ברמדאן

תאונה קשה ליד מחלף אליקים עיכבה אותנו מאוד. רק בשעה 7:30 חלפנו במחסום ברטעה-ריחן, בשעה מאוחרת זו כל הפועלים כבר נאספו מהצומת. עברנו על פני חניונים מלאים, כולל חניון המשאיות ואלה על הגבעות ממול. נסענו למחסום חרמש רק כדי לוודא שלא הופעל מחדש. נערה חייכנית רעתה עדר עזים לצד הדרך. שבנו לאחור והמשכנו למחסום יעבד-דותן. שם דווקא היתה פעילות ערה של חיילים: אחדים על גג הפילבוקס (נאמר לנו שלמניעת ידויי אבנים), אחרים הגיחו מהשדה ושניים הגיעו לדאוג לשלומנו. התנועה דלילה ועברה ללא עיכוב. להקת כלבים חצתה את הצומת.

בדרכנו חזרה לכיוון אומריחא שמנו לב שהשער על הדרך שמובילה להתנחלות מעוז צבי - סגור. הוא היה פתוח לרווחה במשך כמה חודשים. נסענו לראות אם הוא נעול. מעבר לשער הגיע רכב ומתוכו ירד בחור חסון חמוש באקדח, פתח את המנעול ואת השער, עבר ונעל מחדש. על חולצתו היתה כתובת "שומר יו"ש". כן, הוא מתגורר בהתנחלות. לשאלתנו מדוע חזרו לנעול את השער הזה, המרוחק מעוז צבי וחוסם את חקלאי יעבד, הוא ענה: "דברו עם צה"ל". כשתהינו איך זה שיש ברשותו מפתח לשער צה"לי - הוא מלמל משהו לא מובן.

שבנו למחסום ברטעה-ריחן בצד מרחב התפר בשעה 8:30. ניגשנו לשוחח עם נהגי המוניות. הם קיבלו אותנו במשפט: "הרבה אנשים לא עובדים עכשיו, אין אישורים. תעשו משהו שיפתחו את הפרצות. תגידו לצה"ל ש..."
ב-8:45 התחילו להגיע סוחרי ברטעה ועובדים שאינם פועלי בניין. הנהגים חזרו לרכביהם.

בערך ב-9:00 הגענו למחסום טורה-שקד. אדם שהגיע ברכבו מהגדה עם שני ילדים, התלונן שחיכה במשך 25 דקות למעבר. סתם כך, ללא סיבה. לא קרה שום דבר במחסום. לאחר שנסע פנינו לחיילים וביקשנו הסבר. חייל וחיילת, שהציגה את עצמה כמפקדת המחסום, הגיעו אלינו. החיילת נהגה בנו בגסות. אחד התירוצים שלה היה שבדיוק הגיע אוכל מהבסיס. חייל אחר הגיע בעודו אוכל. בסככת ההמתנה חיכו שני פלסטינים להסעה. שאלנו אם אין להם הוראות התנהגות שהולמות את ימי צום הרמדאן ונענינו שוב בגסות. עזבנו נרגזות. נכנסנו לדאהר אל-מאלח לראות את המדרכות החדשות וגילינו ששמו בכלל תאהר אל-מאלח (בתעתיק האנגלי).

כשחלפנו בקרבת המחסום החקלאי עאנין - החלטנו לגשת ולהציץ בו למרות שאינו פתוח היום למעבר. גילינו שהוא מאויש ע"י מספר חיילים והיתה בו תכונה רבה. כנראה גם אליהם הגיעה אספקת האוכל.