קלנדיה וביתוניא

כי ראיתי שהצבא מבצע פלישות ומעצרים בביתוניה חשבתי להיכנס מהמחסום שסמוך לעופר.

אבל לא. סדר הוא סדר ועל הסדר חייבים לשמור.

אמרו לי: כאן רק סחורות, אני סחורה, עניתי בניסיון לרכך את לבם מה שלא עזר. נאלצתי לעשות פרסה ולשוב על עקבותיי. אז הבחנתי בשלט שבכניסה לכלא עופר וכחובבת ותיקה של סיסמאות מבית היוצר של הצבא הלך לבי שבי אחרי הכיתוב: "עוצמה מבצעית".

מה שהיה בקלנדיה אלו שני רכבים שחיכו זמן רב עד שהילדים הנשים והגברים החולים מעזה ששוחררו בבוקר מבתי החולים הורשו לצאת מכליאתם הארוכה במחסום, העמיסו את מטלטליהם, עלו  לטרנזיטים, שילמו לנהג ויצאו לדרך הביתה, לעזה.

הם לא ידעו ולא ידעתי גם אני שזה היום האחרון בו יש בביתם 8 שעות חשמל ביממה, כי בהוראת רוה"מ, החל מיום המחרת קוצץ הזרם ב- 50% ועומד עכשיו על 4 שעות חשמל ביום.

מה שעוד היה שם זו פגישה עם שאדי נהג הטקסי שרכבו הוחרם.

שאדי שטרם מצא עבודה חילופית ונתמך כלכלית ע"י בני משפחתו בא לפגוש חברים וסיפר לפרטי פרטים את אירועי היום בו נתפס וגם שלבד ממשפט שצפוי לו, עליו לשלם כאלף ₪ על זמן החנייה הכפויה של רכבו + 700 ₪ עבור הגרר.

בתוך המחסום, בין הכאן לשם היו תקועים סוהא ושלושת ילדיה הבוגרים שבאו לפני יומיים מניו-ג'רסי.

שוב תיירים אזרחי ארה"ב ממוצא פלסטיני שלא הכינו מבעוד מועד ויזה לישראל ונאלצים לכתת רגליהם ולבזבז זמן יקר בריצה אחרי הבירוקרטיה, זמן שאמור היה להיות מוקדש לפגישות עם בני משפחתם שבגדה ושבמזרח ירושלים.

לסיום הדהד משפט שאמר בעל עסק במחנה הפליטים: אצלכם ואצלנו אותו הדבר. ביבי שולח את הילדים שלכם למות לא את שלו, אבו-מאזן שולח את הילדים שלנו למות לא את שלו.