אום פאקרא בדרום הר חברון
נסענו לראות את מחסום מיתר אחרי שסיימו ל"שפץ" אותו. לפני שנה הבטיח לנו מנהל המחסום שיבנו משהו יפה, מודרני, מכובד כמו טרמינל הראוי למעבר בני אדם.
אז לא. שוב גדרות ומכלאות. שוב ארכיטקטורה מזרח גרמנית מצלמות בלי סוף וקולו הנקבי של האח הגדול. הרבה זוהמה מסביב. שום דבר שמכבד אנשים שבאים בוקר בוקר לעשות בעבורנו את כל המלאכות שעם ישראל לא רוצה לעשות. שום דבר. מקום מכוער, מנוכר ומביש.
דווחנו ששוב היו הריסות. הפעם באום פאקרא גם כן לא רחוק מההתנחלות מעון.
שוב נסענו לפגוש את נאסר מא-תוואני שהוא וחבריו הקימו לפני כ-10שנים ארגון של אנשים מ-5 מהכפרים באזור: פכית, אום טובא, רקיז, אום פאקרא וחאלת אל דבע. חלק מהם היו יושבי מערות וסבלו מהתנכלויות של המנהל והמתנחלים. הם נדרשו להגיש תוכניות מתאר שאף פעם לא אושרו כמובן, בעוד שההתנחלויות מעון, כרמל, סוסיא ושמעה משגשגות ומתרחבות כל הזמן. הארגון נקרא :PASC Protection and sumud committee והם הקימוהו כדי לתמוך, לעזור ולארגן את החיים. רבים ברחו מפחד וחיו ביטא והם מצליחים לעזור להם לחזור לשפץ את המערות ולחיות על אדמתם השייכת להם מאות שנים. יש 36 מערות שצריך לשפץ. האזור ננטש מהרבה אנשים מ-2001 ועכשיו חוזרות המשפחות לאט לאט. באום פאקרא הקטן והעלוב הרסו מבנה ארעי ששימש לשיג. נאסר לוקח אותנו למערה משופצת המשמשת מקום כינוס חד שבועי לוועדה הזאת .מקום נעים ומסודר. והוא מספר לנו את השתלשלות הארועים באזור:
יש עכשיו פעילות חברתית בהרבה ישובים בשטחים הכבושים. הם קוראים לה תחדי (تحدي) שפרושה אתגר ומשמעה הקמת בתי ספר בעצמם בכל מיני כפרים קטנים בשטחי C שלא מקבלים אישורים לבנותם והילדים הקטנים הולכים קילומטרים ברגל ואף חוצים תמיד כביש סואן כדי ללכת לבי"ס אזורי כלשהו. הם ממספרים וקוראים לכל בית ספר שמצליחים להקים שוב ושוב למרות שנהרסים, תחדי 1, תחדי 2 וכו'.
כך מתריסים נגד מחדלי השליטים ומכיוון שהאנשים עוזרים אחד לשני ומתארגנים בצורה מעוררת כבוד להביא חשמל, מים
ולסלול דרכים, הרשות החלה תומכת. אזורC להזכירכן) .האזור נראה כמו מקום של אף אחד. מדינת ישראל יודעת על קיומו רק כדי להרוס.
עוד יום שמזדמזם בראשי: "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".
