צומת הכבשים, חברון, דרום הר חברון, מעבר דורא-אל פוואר
בכביש 60 מחסומים ביציאה מסמוע, בצומת דורא-אל פוואר, ביציאה מחברון ליד בית חגי, בצומת הכבשים. עמדות של חיילים עם דגל ורובים שלופים בפנייה לחורסה, ליד עבדה, וליד הבריכה של דורא-אל פוואר.
בתמונות למטה:
פלסטינים אזוקים בצומת הכבשים. כשאנחנו הגענו הם כבר היו במצב הזה וחיכו שיבואו לקחת אותם למעצר. הם אמרו לי שכבר הודיעו לבני משפחותיהם. כשהגיע הרכב לקחת אותם למעצר הלכתי משם. לא התעמתתי עם החיילים.
זוהי התמונה של הדלת המרותכת מחדש ברחוב השוהדא. בדירה מתגוררת משפחה חדשה בשכירות והיא יכולה לצאת לרחוב רק מהצד השני של הבית. אב המשפחה דיבר אתנו מהחלון.
לפני שבועיים החליפו חיילי הנחל את חיילי חטיבת הצנחנים. כל פעם שמתחלפים החיילים יש בעייה עם רשימת השמות של הפלסטינים שמותר להם להיכנס לשכונת תל רומיידה. פגשנו אישה קשישה ושני ילדיה שחזרה מביקור במרפאה וסיפרה שלפני שבועיים לא נתנו לה לחזור הביתה מהמחסום במעלה תל רומיידה. שעתיים חיכתה שם על כסא הגלגלים. היא גרה ממש בפינה. החייל התנצל אחר כך.
ומה קרה ביום שישי?
הצבא קיבל ידיעה מכוחות הביטחון הפלסטיני שיש חוליית מחבלים שמתכוננת לבצע פיגוע באזור המרכז.
חיילי הנחל קיבלו תגבורת מחיילי כפיר וביום שישי בלילה הוציאו את כל הגברים משכונת ג’עברי החוצה אל הכביש וחיפשו בכל הבתים. את התמונה למטה צילם עארף בביתו.
החיילים לא מצאו כלום, אבל השאירו את הבתים והמשפחות זועמים ומפוחדים. הם מספרים לנו שבחודש הרמדאן הילדים בלילות שיחקו עם זיקוקים. כל פעם שנשמע רעש של זיקוק החיילים נכנסו אל הבית.
אני חושבת שכמו שיש רפואה מונעת לבריאות, כך צריכה להיות רפואה מונעת כנגד טרור. והתרופה היא די פשוטה, להפסיק את הכיבוש ולתת לאנשים לחיות.
מה בסך הכל ביקשתי?
