מצב המקאמים אבו איסמעיל ושייח' בילאל חמור מאד

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
צופות ומדווחות: 
צביה שפירא, אירית סגולי (צילום), נורית פופר (דיווח וצילום), מוסטפא (נהג)
25/04/2022
|
בוקר

למעלה משלש שנים עברו מאז ביקרנו במקאמים באזור שכם. ההתרשמות היתה קשה ביותר. מצב המקאמים אבו איסמעיל ושייח' בילאל חמור מאד. נדרש שיפוץ מיידי לפני שיהפכו לחורבות.

מקאם אבו איסמעיל

מימין לדרך הפונה למקאם אבו איסמעיל ולחורשת האלות האטלנטיות, כרמי זיתים מעובדים. אלו חלקות השייכות לתושבי בורין. הם אינם מגיעים לכאן למרות שאין מחסום על הכביש.  בתי מאחז גבעת רונן על הגבעה, קרובים לדרך המוליכה למקאם. מאז ביקורנו האחרון לפני כ3 שנים נוספו בתים רבים. הנהג החנה את המיניבוס בצד הדרך, מול בתי המאחז ואנחנו המשכנו בהליכה איטית לאורך השביל במשך כ 12 דקות.

כשהתקרבנו למקאם שמנו לב שהשלט של רשות שמורות הטבע נעלם. זהו שלט שהיה מוצב בעבר לפני שביל מדרגות אבן שהוביל למקאם ובו הכיתוב: סכנה - המעבר אסור. העלמותו לא העידה על מצב משופר. להפך, המקום עזוב ומכוסה בצמחיה. ישנו צימוח בקירות בין האבנים – מצב שמאיץ את ההדרדרות של המבנה. בתוך המקאם לא הבחנו בשינוי. כתובות הנאצה בפתח המבנה ובפנים רק דהו במקצת. המקאם במצב של התפוררות ונראה שאף גורם אחראי אינו מתייחס לעובדה שזה אתר קדוש לאוכלוסיה המקומית אשר מאימת המתנחלים אינה מעיזה להגיע ולתחזק את המקום כפי שהיה נהוג בעבר.

הספסלים שהונחו לרווחת טיילים, במחשבה שזה אתר טבע - שמורת אלות אטלנטיות, צצים מבעד לעשבים. השבילים בסביבת עצי האלה והמקאם מכוסים בקוצים ובעשבים. כך גם השביל המוליך אל הוילה שבימי תפארתה היתה בית מגורים של משפחה מבורין. המשפחה עברה לירדן עם הקמת התנחלות הר ברכה והמאחז גבעת רונן. כתובות הנאצה עדיין על הקירות. בתקרה נפער חור ענק וכך גם בקיר הנגדי.  הוילה כולה טובעת תחת צימוח שופע. עקב כך ההדרדרות של המבנה מואצת.

במורד הגבעה, נמצא מעיין עין מחנה ששמו בפי המתנחלים עין עמשא על שם עמשא משולמי, אחיו של הטיס שקורקע -  ידידיה משולמי, המתגורר באיתמר ומתפאר בהרס מקאם שייח' מוחמד שעל אחת הפסגות הגבוהות ביותר ברכס איתמר. על הגבעה הוקם מבנה המכונה קבר גדעון השופט.

מי מעיין עין מחנה זורמים דרך צינור לבור מדופן ומשם לבריכה קטנה עמוקה יותר חבויה במבנה קטן שמכנים אותה מקווה. המים טובים לשתיה. מילאנו את בקבוקי המים שהבאנו ולאחר מכן ראינו שגם מתנחלים מגיעים עם מיכלים למלא במים. ליד הבורות סככה ופינת ישיבה מוצלת. פגשנו שם מתנחל מגבעת רונן. בשיחה עימו ציין שיש כ 30 בתים במאחז. שאל אם אנחנו יהודים ובמהרה החליט שאנחנו אוהבות ערבים. ציין  שתושבי ההתנחלות אינם מקיימים קשר עם הפלסטינים היות והם שורפים את השדות מתחת לבתים שלהם ורוצחים ילדים. כל הפלסטינים הם מחבלים. מאוחר יותר הגיעו עוד מתנחלים. גברים. נשים וילדים מגיעים  לבריכות השכשוך מתחת למקור המים . עצי פרי: תאנה שקד רימון ותות סביב לבריכות.

מקאם שייח' בילאל.

כניסה דרך ההתנחלות אילון מורה. מחסום ההתנחלות נפתח אוטומטית כל עוד הרכב עם לוחית ישראלית. שילוט של רט"ג בכבישי ההתנחלות מורה את הדרך להר כביר. דרך נוחה מגיעה עד למקאם ומתרחבת לחנייה. משם נקודת מבט יפה על המבנה העתיק ועל עץ אלון שגוש העלווה הצפוף שלו נוטה לכיוונו. הפתעה כואבת ציפתה לנו. המבנה מגודר כולו. הספסלים שהיו סביב לעץ נלקחו. משני צידי המתחם, שלט מודיע על סכנת התמוטטות וכניסה אסורה. אך כמנהג הישראלים, יש פרצה בגדר ואפשר להכנס. בעבר היו תמיכות למבנה אך הן הוסרו. רשת ברזל שסגרה על אחד החדרים, הוסרה. מתבקש לבצע במקום שיפוץ נרחב באתר שגילו בערך 300 שנה והיה מקום מפגש ותפילה לכפרים רבים באזור וברחבי פלסטין. אך נראה שכוונת הרשויות לאפשר תהליך טבעי של הדרדרות ודאגתם היחידה שלא תהיה שם תאונה חס וחלילה ושאף אחד לא יפגע מהתדרדרות פתאומית של איזו אבן ענקית מאחד הקירות או התקרה. כמובן שאין זכר בשילוט לשם האתר ולכבוד מי נבנה.

שביל מכוסה בעשבים מוליך לעץ האלון הענק ליד שפת המצוק המשקיף לעבר בקעת הירדן. שלט חדש המזהיר מפני נפילה למצוק, הוצב לפני השביל היורד אליו. הטלסקופים להתבוננות בנוף נותרו.

נראה שיש מגמה לנצל את שיני הזמן להרס מבנים החשובים לפלסטינים, מבנים שכאשר היו ברשותם, טופחו ושופצו מדי זמן תוך כדי השימוש שלהם כמרכז תרבותי ודתי.  באין גורם שאחראי לכך, הם הופכים לחורבות. 

עזבנו את המקום בתחושה חזקה שחייבים להשיב למודעות את האתרים ההסטוריים הללו ולפעול למען שיפוצם בהקדם.