קלנדיה

יום אחרי הפיגוע במחסום הולכי הרגל

כל חמש עמדות הבידוק היו פתוחות והתורים הגיעו עמוק לתוך החניון כשהגענו בשעה 5:30. היה רושם של שקט ואיפוק לא רגילים למרות מתיחות באוויר יום אחרי הדקירה של הנגדת האחראית על הפעלת השער ההומניטרי שמשרת הרבה זמן במחסום ומוכרת היטב. מוכר הבגלה אמר לנו רק ש"היה בלגן גדול אתמול." מוכר הקפה לא היה מעונין לדבר בכלל. שני אנשים – ורק אלה שבדרך כלל מדברים אתנו – היו מעונינים לשוחח על המקרה ובחרו להביע  מבוכה לגבי המניעים של הגברת (אם לתשע) שדקרה את הנגדת. אולם, כאשר שני חיילי המת"ק, שלא הכרנו קודם, הגיעו להפעיל את השער ההומניטרי בשעה 6:10, דווקא הם ניגשו לדבר אתנו, ברוח ידידותית. משני צדדי הסורגים ידענו שהנגדת נדקרה ממש במקום שעמדנו ודברנו עכשיו. בקשנו למסור לה איחולי החלמה מהירה. השער הופעל כהלכה כל הבוקר.

המשמרת עברה בלי ארועים מיוחדים. התורים נשארו ארוכים הרבה אחרי השעה 7:00. הצטרפנו אנחנו לקצה אחד מהם בשעה 7:30 ולקח לנו 35 דקות להגיע לבידוק. מוקם יותר, בשעה 6:30, התחלנו לעקוב אחרי שני אנשים, מקצה תורים שונים, ולקח להם 50 דקות עד שנכנסו לעמדות הבידוק. כיוון שפג תוקפה של הויזה של אחד האורחים שלנו, ללא ידיעתו, שלחו אותנו לעמוד שוב בתור אחר, איפה שהבעיה נפטרה (ז"א נתנו לו לעבור) אחרי שהסבר הגיוני נמסר לקצין האחראי -- הכל תוך שיחות מנומסות.