אום אל ח'יר, דרום הר חברון, סוסיא

אורח מרדכי אברהם: האורח הגיע מירושלים. הוא מתנדב וותיק בהבאת חולים לבתי חולים. הביע התעניינות בפעולותינו באזור. לדבריו היה גם בבקעה עם דפנה.

אום-אל-ח’יר: 
פתחנו את המשמרת בביקור ניחומים אצל משפחת סולימאן האדלין באום אל ח’יר. עיד היה עסוק אבל ישבנו עם אחיו מועטסם. כאדם מאמין הוא מקבל את העובדה שכל אדם בהגיע יומו הולך לעולמו, אבל לא ככה ולא ע"י כוחות הכיבוש. סיפר בפרוטרוט את מה שידוע וברור: סולימאן נדרס עי טרקטור נהוג בידי יהודי מקרית ארבע.

סוסיא: ביקור של עיסאווי פריג':

הייתה הערכות מרשימה של כוחות הביטחון. הרבה מאד כלי רכב, חיילים וחיילות. מישהו ברר לגבי זהותנו ומעשינו. הסברנו שבאנו לבקר חברים. עזאם אמר שמחכים לח"כ כלשהו ממרצ. לשמחתנו הגיעו צעירים שנמצאים באזור די הרבה לאחרונה, והם אמרו שעיסאווי פריג' אמור להגיע. הגיעו יהודה שאול ואבנר גבריהו משוברים שתיקה ומארחים את עיסאווי פריג'. הם הסבירו והראו לו את המצב ואת הסבל שנגרם על ידי המתנחלים.

אנשי הביטחון  נערכו באופן היסטרי מסביב לעיסאווי פריג', ולא נתנו לח"כ להתקרב למגורי האנשים ולגינת המשחקים. אחרי שקיבל הסברים מפורטים מיהודה שאול ומצעירה שנמצאת שם לאחרונה עם חבריה, הוא

התעניין בנו. שאל אם אנחנו חושבות שמעשינו מועילים/ מקדמים במשהו את המצב. עניתי לו לגבי חשיבותה של העין והאוזן האזרחית, המצלמת והמדווחת במציאות הקשה באזור זה. כמובן שעדיין אין מספיק פרספקטיבה המאפשרת להעריך את מעשי הארגונים המוחים על עוולות הכיבוש. מענין מה היה קורה לולא היינו שם.

בסוף השיחה הוא אמר שאנחנו האור בקצה המנהרה. הוא כיוון אל כל נציגי הארגונים: אלינו,
לשוברים שתיקה ולצעירים שאין להם עדיין שם מוגדר, אבל הם לנים שם ונמצאים שם רוב הזמן. הם יכלו לספר מה קורה שם 24/7.