קלנדיה - אפילו לחלום אסור פה

צופות: 
תמר פליישמן
24/11/2020
|
אחה"צ

אפילו לחלום אסור פה

בין סגרinfo-icon לסגר, בין גשם לגשם, בין מעצרים להריסות בתים, באתי לפגוש ילדים ובוגרים, מכרים משכבר ומכרים חדשים שחיים בלי אופק ובלי תקווה, כשיום רודף יום ואסון רודף אסון.

הבית עם צווי ההריסה

לפני זמן רב בעליו של הבית שגבו לגבעה שגבה לחומה הניף דגלים שחורים על פאותיו. הייתה זו מחאתו לצווי ההריסה שקיבל מהשלטונות הישראלים.

חודשים רבים התנופפו הדגלים השחורים אבל רוע הגזירה לא סרה.

הצבא קיים את שהבטיח. לא עוד דגלים שחורים ולא עוד בני אדם בין קירות הבית.

בדיקת הבטונדות

כשאלכס, מפקד העל של מחסום קלנדיה יצא מהמתחם הממוגן בחברת מאבטח ופועל ובא אל הדרך הראשית שבין רמאללה לירושלים ובדק את  הבטונדות והורה לפועל שאתו להציב על הדרך חסימות פלסטיק, עמדנו קבוצה נכבדה של פלסטינים מזדמנים ואני מנגד ומאחור דרוכים להבין את פשר הביקור הלא צפוי הזה שבסופו הוברר לנו ש:

החל מיום ראשון ה- 29.11.20, במהלך כל ימות השבוע תחסם למעבר הדרך בין רמאללה לירושלים בין שבע בערב עד יום המחרת בשש בבוקר.

מספרים במחנה הפליטים על איש שחלם בלילה שהוא הולך לעשות פיגוע.

התעורר האיש מבועת ושטוף זיעה, העיר את האישה שאתו וגולל באזניה את סיפור החלום. זה רק חלום, הרגיעה אותו האישה שאתו. חזר האיש לישון אבל שנתה של האישה נדדה. בבוקר סיפרה לחברתה הטובה על החלום. החברה סיפרה לבעלה וזה סיפר לחבר.

סיפור החלום עשה לו כנפיים בין שכנים וקרובי משפחה של השכנים עד שהגיעו שלוחי השב"כ ולקחו עמם את האיש שחלם.

אפילו לחלום אסור פה, אומרים האנשים.

  • לא יודעת אם זו אמת או בדיה אבל יודעת שצודקים האומרים.