בית לחם (300)
בשעה 5 בבוקר נסעתי במונית למחסום בית לחם. מול טנטור, המדרכות היו ריקות מאדם אף שבשנים עברו זכרתי אותן מלאות בפועלים. אבל הכביש עצמו, הפונה ימינה, כבר היה מלא בפועלים... מעט מאוד נשים... ממהרים בעוד אחרים יושבים על המדרכה, מעשנים ומפטפטים. כמה שאו אותי מדוע אני מצלמת ולא הייתה להם בעיה עם זה, אחרים ביקשו ממני לא לצלם, ומובן שכיבדתי את רצונם.
רבים שכבו על שמיכות על המדרכה בסמוך למחסום וישנו, בהתעלמות מן הצעקות והמכוניות סביב. אדם אחד שהתעורר סיפר לי שיצא מרמאללה ב-2 לפנות בוקר ואז עבר לצד הישראלי בשעה 4, והלך לישון. המעסיק שלו יאסוף אותו בשעה 7...
היו שהתפללו. היו דוכנים למכירת מזון וקפה והרוכלים סיפרו שהעסקים טובים והמחירים מתאימים לכיס הפלסטיני. הדבר הטוב היחיד בבוקר הזה היו הכעכים.
אנשים לא היו ידידותיים במיוחד, וחשתי שהגישה אלינו היא "מה וו העבודה הזו, אתן לא עושות דבר ושום דבר לא ישתנה."
כמה גברים מצאו כורסאות/ספות ונראו כיושבים במעין "פרלמנט".
חזרתי הביתה בשעה 7:15.