דרום הר חברון, חברון, סנסנה (מעבר מיתר)

07:00-10:30

בלב כבד יוצאת הבוקר למשמרת. ההרוגים הפלסטינים והישראליים במאורעות של הימים האחרונים לא נותן מנוח. 50 שנה של כיבוש, מה חשבנו שיהיה?

במעבר מיתר עסקים כרגיל, אחרוני הפועלים וראשוני משפחות האסירים. חמישה אוטובוסים מחכים להם בצד הישראלי.

עבודות הפיכת הגדר לחומה על יד המעבר קרבות לסיומן. צחנה עזה שוררת במקום. נחל חברון. והצחנה הזאת היא גם מטפורית. קשה לנשום.

נוסעים על כביש 60. לאורך כל הדרך מחסומי פתע של הצבא.

בתמונה למטה הפילבוקס בעבדה.

אנחנו נעצרים לשוחח עם האישה הפלסטינית והכבשים והנכדים שלה. היא מספרת לנו שהאדמה שעליה בנוי הפילבוקס היה שייך למשפחה שלה והם מכרו את השטח למשפחה מחברון. הצבא משלם לאותה משפחה דמי חכירה עבור השימוש בקרקע. למשפחה לא הייתה ברירה כי איימו עליהם בכל מיני שיטות. ועוד היא אומרת שהחיילים בפילבוקס נחמדים ולא עושים צרות. ונורא מה שקורה.נפרדנו בחיבוק וייאוש בו זמנית.

ראינו הרבה מאוד כלי רכב צבאיים שמסתובבים עם דגל כזה וחלקם עוד עם דגלים. 

חברון, נראה שכולם ספונים בבתים, מפחדים לצאת. אפילו החנות של עבד סגורה.

בתמונה המחסום שעדיין לא עובד בכניסה לשכונת קפישה.

בתמונה גדר האפרטהייד של הירידה ממערת המכפלה.

חיילים בכל מקום מסתובבים בטור של שישה עם נשק שלוף, יורדים משכונת אבו סנאן, נמצאים בבתים הנטושים שליד מחסום בית מרקחת. הולכים בטור ליד ציר המתפללים. ליד מחסום בית מרקחת אנחנו מבינים את הסיבה. היום נערך בחברון כנס של גדוד ברק מגולני וכל החיילים מפטרלים. רק בשביל להפחיד?

אין נפש פלסטינית אחת בכל המחסומים.

חזרנו הביתה דרך מחסום שני לביקור הזדהות עם אנשי אום אל חיראן.

בתמונה למטה:

העבודות שנעשות להקמת היישוב היהודי חירן, החומה המפרידה, והריסות הבתים הבדואים.