מת"ק עציון: שקופים מול בירוקרטיה לא שקופה

מגרש החנייה של המת"ק היה מלא בהגיענו. שלומית ואני מייד הוקפנו באנשים ששטחו בפנינו בעיות שונות. שעה וחצי בילינו עם האנשים השקופים האלה שאינם נראים לעיניהם של רוב הישראלים. בעוד שלומית ואני עסוקות עם האנשים בחוץ, אורה נכנסה לאולם ההמתנה וכעבור זמן קצר יצאה ואמרה שהכל מתנהל בסדר, וכי מאפשרים לאנשים להיכנס פנימה בקבוצות. כמובן שהשאלה המתבקשת היא באיזו מהירות מטפלים בהם באזור המשרדים, שאותו אנו לא יכולות ולא מורשות לראות.

בשלב מסוים שלושה חיילים יצאו אל אולם ההמתנה כדי לטפל במכונת המספרים, ומייד אחד מהם ניגש אלינו. היתה לי הרגשה שזה אותו חייל מלפני שבועיים, שהודיע לנו שאסור לנו להיות שם. כאשר התעקשנו שמותר לנו שוב איימו עלינו שיקראו לשוטר. כמובן שלא עזבנו את המקום וכמובן שאף שוטר לא הגיע. זה כנראה אותו שוטר שבילדותינו אמרו עליו שהוא יבוא אם לא נאכל.

רוב התלונות ששמענו היו מוכרות וחזרו על עצמן: גברים בגילאי 30-50 אשר בנעוריהם ישבו בכלא במשך חודשים או שנים בעוון זריקת אבנים, מוצאים את עצמם מנועי מעבר לישראל; גברים אשר לא מקבלים תשובה מדוע חלה עליהם מניעה. לרובם אמרנו לגשת אל השוטר במת"ק ולבקש ממנו שיסביר מדוע הם ברשימת המנועים. לאחרים מסרנו את פרטיה של סילביה ממחסוםווטש מצוות העזרה למנועים, ולעוד אנשים אמרנו לגשת לחמיס תמיני בחברון. הצענו גם להשיג שם של מעביד שיעסיק אותם, גם בהתנחלויות.
גבר זקן מוולג'ה שאל אם נוכל לעזור לבתו, אשר בעלה מכה אותה. הם מתגוררים בעיירה בדואית בישראל. הוא ניסה לשוחח עם הזוג אך זה לא עוזר. היא בת 31 והוא בשנות ה -50 לחייו, ומלבדה יש לו עוד שתי נשים. נראה שהוא אדם אמיד ויש לו שני מוסכים. לרוע המזל היא לא חוקית בישראל, ואם בכלל יטפלו בו בעניין הכאתה, היא מייד תגורש מהארץ. אביה אינו רוצה אותה בחזרה. הצענו לו להתקשר למוקד להגנת הפרט (ארגון זכויות אדם המסייע לפלסטינים תושבי השטחים הכבושים) ולהתייעץ איתם.
אדם אחר דיבר בשם אחותו אשר רוצה לחזור מירדן אל בנה בישראל, אחרי שבעלה נפטר. תעודת הזהות שלה נלקחה ממנה במעבר הגבול בגשר אלנבי  ונאמר לו לבוא למת"ק כדי לקבל אותה. הוא לא חזר אלינו עוד ואיננו יודעות את אשר קרה בהמשך.

לאדם אחר היה תור לבדיקת עיניים. הוא הגיע אתמול ונאמר לו לשוב היום. הוא בן 52 אך השב"כ מסרבים לתת לו לעבור כפי שמאפשרים בדרך כלל לפלסטינים בני הגיל הזה. חנה ב' ייעצה לו שיקבע פגישה בעוד חודש, ואם גם אז יסרבו לתת לו לעבור, שיתקשר אליה. 

צעירה מדהיישה (מחנה פליטים פלסטינים מדרום מערב בית לחם) שעובדת באונר"א, באה עם עמית לעבודה אשר רוצה לעבוד בישראל. הוא צריך להשיג כרטיס מגנטי. משפחתה באה במקור מאזור בית שמש אך כמובן שהיא מעולם לא ראתה את המקום. למרבה המזל משפחתה הצליחה לעזוב את מחנה הפליטים. אנחנו מקוות שהוא קיבל מה שרצה כי הוא יצא החוצה עם חיוך.

בצאתנו הגיעו עוד אנשים שקופים, שלא יראו אותם לא בקלנדיה ולא בבית לחם, לנסות את מזלם בסבך הבירוקרטי.