בית לחם (300)

צופות: 
נתניה גינסבורג וחנה בר"ג (מדווחת)
24/06/2016
|
בוקר

יום השישי השלישי של הרמדאן

אז מה?

כבר שבוע שלישי אנו מדווחות על המעבר במחסום זה בימי הרמדאן, ומציינות שהוא מהיר יחסית, את מספר העוברים ועוד מתמונות המצב. את האינפורמציה הזו מספר לנו גם דובר צה"ל, המתגאה במוסריות ובהתחשבות של "הכיבוש הנאור" המאפשר תפילה ברמדאן על הר הבית. מאפשר? עושה חסד לנכבשים? מחליט מי לחסד ומי לשבט? שולח ילד בן 13 הביתה כאשר הוריו יוצאים לתפילה? ולזה יקרא חופש הפולחן? נאורות ומוסריות?!

הגענו בשעה 09:15. בהיותנו שמאלניות עוכרות ישראל אילצו אותנו לחנות במרחק ניכר מהכניסה למחסום. כמובן שלו היינו אומרות שאנו בגרך לקבר  רחל אמנו היינו חונות בקרבת מקום – אבל לנו יש מנהג מוזר לומר את האמת!

נשים וגברים באלפיהם נוהרים לתפילה. ההקפדה על גיל המעבר היתה מוחלטת, ופה ושם גם דחפו מעט את אלה שהוחזרו על עקבותיהם. לפי ספירה של האו"ם עברו היום כ-40.000 מתפללים במקום.

הנשים נאלצות "לטפס" על הגבעה לכיוון היציאה ומשם לעבור עוד מסלול ארוך עד לאוטובוסים. בחום הקיץ ובלבוש המסורתי זה קשה מאוד. הזיעה ניגרת ופעמים נדרשת עזרה ותמיכה מצד חברות בכדי להשלים את "המסע" המפרך הזה.

לגברים יש רק מעבר אחד לעומת שניים לנשים. הכניסה למעבר הזה דורשת התכנסות ממשטח פתוח למעבר צר – מצב המזכיר מעבר לצוואר בקבוק ממסלולים רבים על כביש סואן למסלול יחיד. החום של 34 מעלות והצום מעוררים זעם כבוש – אך הרס התשתית החברתית הפלסטינית והפחד מנחת זרועו של הכובש מונעים כנראה מהפלסטינים להתמרד ולעמוד לפחות על זכותם המזערית למעבר ראוי יותר.

ביציאה לאוטובוסים ממגרש החניה, שער ברזל גבוה אשר סגור בימי חול רגילים. ברמדאן הוא נפתח לצורך מעבר רגלי אל האוטובוסים. כאשר זרם ההולכים מתגבר נוצר תור ליד האוטובוסים, הבאים בזה אחר זה בקצב מהיר. החיילים חוסמים את השער "עד יעבור זעם", בכוח ובאלימות מול נשים זקנים גברים וטף – עוד "מפלאי" הרמדאן.

לא ראינו חיילים אוכלים או שותים לנוכח פני הציבור, ולרוב הכל התנהל ללא צעקות או דיבור בוטה. המסורבים מחכים בסביבות המחסום בהנחה כי בשעות הבוקר המאוחרות יאפשרו להם מעבר.

עזבנו ב-11:45.