קלנדיה - יום השישי השלישי של רמדאן

צופות: 
תמר פליישמן
24/05/2019
|
בוקר

יום השישי השלישי לחודש הרמדאן

מזג האוויר הלוהט לא עצר בחומת ההפרדה ולא הבדיל בין אדם לאדם.

מה שלא השתנה גם כשהטמפרטורה נסקה אל מעבר לארבעים מעלות היו ההוראות שמבדילות בין אדם לאדם, בין המותר לאסור, בין מי שעובר למי שנדחה ומסולק.

רבים הקדימו כדי להימנע מהלהט שממעל, אבל את הצרת צעדיהם בידי אדם לא היה בידם למנוע.

מה שכן היה שונה מהפעמים הקודמות היה ריבוי הדחויים/המגורשים/המסולקים/המסורבים בני כל הגילאים. גזירת הסילוק לא פסחה על קשישים שחצו את הגיל המירבי שהוכתב השנה כהקלות לרמדאן.

גברים מכורכמי פנים, צעירים וזקנים ישבו על תלולית עפר בשורה ארוכה כשהם משהים  את השיבה הביתה. אולי חיכו להסעה ואולי קיוו לביטול הגזירה.

אבל גזירת הגירוש לא בוטלה. ההומניות היא שבוטלה. גם לגישתם של החיילים והשוטרים הם שם לא כדי לחשוב או להתחשב, הם שם כדי לבצע ולקיים ולאבטח את הסדר.

"אני נותן שרות", הגדיר את תפקידו שוטר מגב, כאילו שאלו שמולו לקוחות ולא בני אדם.

כשהתקרבה שעת הנעילה, כשקבוצה של נשים שצלחו את פגעי האדם והאקלים (45 מעלות) הגיעו למשוכה האחרונה, מצאו עצמן כלואות בשטח הפנימי של המחסום. לא כאן ולא שם, בין החיילת שמאחורי החלון הממוגן לדרך המובילה לירושלים. אולי תקלת מנגנון ואולי תקלת אדם.

שוטר מג"ב שהזדמן ניסה למשוך את תשומת לבה של החיילת שישבה צפונה בעמדה:

טלטל את השער - כלום. צעק "חיילת, חיילת" – כלום.

שלף מהכיס כרטיס מגנטיinfo-icon, פתח את השער ונכנס.

אני: "יופי שפתחת, עכשיו תן להן לצאת".

הוא: "אי אפשר".

אני: "עובדה שאפשר".

הוא: "אי אפשר ואת תלכי לקיבינימט".

נעל אחריו את השער. לא מיהרתי ללכת, בטח לא למקום אליו נשלחתי.

חיכיתי מול הנשים עד שבעלת האצבע שפותחת את הכפתור שפותח את הדלת שנפתחת אל מחוץ למחסום הואילה ללחוץ במקום הנכון והכלואות מיהרו לצאת ולהתקדם אל תחנת ההסעות ליעד פניהן, מסגד אל-אקצה.

גם הפעם סיירו במקום אח"מיםinfo-icon מורמים מעם, הם כאנשי השטח הכפופים להם, לא באמת ראו את המוני האדם שמולם ומצבם לא נלקח בחשבון מדד השיקולים.

בלט בנוכחותו אביחי אדרעי (דו"צ בערבית) שלא הבחין או בחר שלא להבחין כשהאיש שלצדו (זה שבידו ת.ז. ירוקה) סולק מהמקום בבושת פנים.

ועוד משהו, אחרון ודי:

למרות הניסיון רב השנים בימי השישי לחודש הרמדאן, הנוכחות הרבה מספור של כלי ההרג שמכוונים לעבר בני האדם בדרכם לתפילה, לא ניתנת להכלה, לא נתפסת ולא ניתנת להתרגלות.

קבוצת נשים שצלחו את פגעי האדם והאקלים מצאו עצמן כלואות
דו"צ אינו מבחין שהאיש שלצדו סולק מהמקום בבושת פנים