בקעת הירדן: בתחבולות תעשה לך כיבוש

צופות: 
נורית פופר ודפנה בנאי (מדווחת) אורח יוסי מתעאיוש
24/05/2018
|
בוקר
בקעת הירדן: גדרות ביטחון בלוף. מטרתן למנוע מרועים פלסטינים לחצות את הכביש עם העדרים
בקעת הירדן: גדרות ביטחון בלוף. כל מטרתן למנוע מרועים פלסטינים לחצות את הכביש עם העדרים
צילום: 
Daphne Banai

בקעת הירדן, יום ה'  24.5.18 , נורית פופר ודפנה בנאי. .

שרב ירד על בקעת הירדן ובכל מקרה – רמדאן, ואנשים ספונים בביתם או באהלם ואינם ששים לפגוש פעילי שלום. התחלנו אצל בורהאן בח'אלת מקחול. המשפחה קיבלה את פנינו בפיז'מות ובעינים טרוטות. לא התעכבנו הרבה כי רצינו להניח להם לחזור למזרונם. החיים בבקעה מתנהלים בחודש זה בשעות הערב – אחרי האיפטר (ארוחת שבירת הצום) יושבים ומשוחחים. בבוקר קמים טרם אור ראשון כדי לאכול משהו ולשתות ואז יוצא הגבר למרעה. גם קריר יותר. ב-10.00 הוא חוזר ואחרי חליבה הולכים לישון.

על כביש אלון (578) מקימים "גדרות בטיחות" נמוכות, מבסיס כפיר דרומה עד לכרמים הבלתי חוקיים של התנחלות רועי. כבר נאמר "בתחבולות תעשה לך מלחמה". לא כל שכן כיבוש. הכל שקר וכזב. גדרות כאלו מקימים לצד כבישים כאשר יש מורד תלול לאורכם כדי למנוע התדרדרות של מכוניות. השטח כאן שטוח למרחק קילומטרים, אין כל סיבה להקים את הגדרות מלבד אחת – למנוע מהרועים הפלסטינים לחצות את הכביש. רועים רבים מסמרה וממקחול נוהגים לרעות מעברו השני של הכביש. בעיקר בתקופות שהכל יבש ואין הרבה עשב, וגם מפחד מפני המתנחלים במאחז, המתנכלים להם תדיר. עתה נחסמה גם אופציה זאת. מראית העין שולטת, כבכל מחוז כיבוש אחר. מי יתרעם על הבלוף הזה "גדר בטיחות", פלסטיני?

מוחמד, הרועה מאום ג'מאל, שמאז הוא ילד אנו דואגות לו ואילו הוא ממתין לנו עם הצאן לצד הכביש עם קומקום תה וכוס. בחור עדין וביישן שידידותנו עימו משתרעת על יותר מ-10 שנים. בבגרותו הלך לעבוד בהתנחלות מחולה. רצה להתחתן והיה זקוק לכסף (אם כי אמר לי אז – שממשכורות הרעב 56 ₪ ליום הוא יהיה זקן לפני שיוכל להגיע למימון חתונה ואוהל משלו). בהתנחלות לא היה רשום ולא היה לו אישור. שנתיים וחצי עבד בהדברה ללא מיגון. ואז קיבל סרטן בדם. ההתנחלות התנערה ממנו, לא פצויים ולא דמי מחלה. מי בכלל מכיר אותו? אחרי טיפולים כימותרפיים בשכם, עברו 6 חודשים בריאים בהם התאושש לאיטו מהטיפולים ואז פרצה המחלה ביתר שאת. הוא אושפז בהדסה עין כרם (הרשות הפלסטינית  הסכימה לממן את האישפוז, לשם שינוי. אולי בגלל מצבו הקשה). 6 חודשי טיפול כימותרפי לא הועילו. ואז הוחלט על השתלת מוח עצם. נמצא תורם – אחיו הגדול.  ההשתלה עברה (עד כה) בשלום ולא הייתה דחייה. בסוף מרץ שוחרר מבית חולים. כל תקופת אישפוזו דאג לו מלאך אחד - עזרא נאווי מתאעיוש. ביקר, הביא לו דברים שנזקק להם, הסיע קרובי משפחה, באותן פעמים נדירות שהצליחו להגיע. אבל רוב הזמן היה לבד. רק הוא והמחלה. הוא והבחילות , והחולשה והפחדים. הרחק מכל מי שהוא מכיר, בארץ אויב שאת שפתה לא ידע. רק עזרא עמד לצידו להרגיע, לתמוך ולסעוד.

עכשיו הוא בטובאס. אסור לו לחזור לבקעה כי תנאי החיים באוהל בשמש מסכנים את חייו. הוא מתגורר בביתו של סבא-רבא שנפטר לפני שנים, חורבה עלובה, ללא רהיטים מלבד מזרון על הארץ וכמה כסאות פלסטיק במסדרון לאורחים הבודדים שמגיעים (אסור להתקרב אליו אז יושבים במסדרון). הוא עצמו חלוש, קירח , רזה ועם מסיכה המגנה עליו מפני זיהומים. קורע לב!
כל יום רביעי הוא נוסע להדסה עין כרם לבדיקות  ולטיפולים. דרך חתחתים  העוברת במחסומים ובמיוחד מחסום קלנדיה הידוע לשימצה. חברותינו רונית וחנה מסיימות משמרת שחר וממתינות לו. הן מסיעות אותו להדסה ועזרא מחזיר למחסום. מהמחסום עליו להסתדר בכוחות עצמו. הוא יוצא ב-4 בבוקר וחוזר בסביבות 7 בערב למזרון ולחדר הריק. קשה לחיות תחת כיבוש. קשה שבעתיים אם אתה גם חולה.

נסענו לראות אם עדיין קיימת החסימה שהוקמה בחודש אוקטובר 2017 על השביל העוקף את הכרמים הבלתי חוקיים של התנחלות רועי. השביל אפשר איזשהו קשר (רק לרכבי שטח וטרקטורים) בין העיירות הפלסטיניות טאמון, עטוף לבין יישובי הבקעה הפלסטינים. והנה התברר שיש פתח בחסימה אך הוא חסום בשער ברזל. ירצה הכובש יפתח, ירצה יסגור את השער וינתק אלפי בני אדם ממרכז החיים. הכל בידיו, וכולם נתונים לשרירות ליבו. היום השער פתוח.

תושבי האזור סיפרו שבאזור אל חימה, היכן שיהודים הקימו מאחז בלתי חוקי מעל לראשם של הפלסטינים החיים באזור עוד מלפני 67 (יש תצלומי אוויר המראים בתי אבן של התושבים), לא די בכך שהמתנחלים אורבים לפלסטינים בלכתם אל המרעה, הרי שכאשר החליטו הפלסטינים לוותר ולא ללכת למקום המרעה הקבוע המרוחק ולרעות ליד הבית ממש, מגיע המתנחל עם עדרו למקום המרעה שלהם, בעוד ג'יפ צבאי נעמד על ראש ההר ומשקיף. מכיוון שלאחרונה נעצרו פלסטינים לכמה שעות מספר פעמים, הם מייד מתקפלים וחוזרים לדירים והמכלאות. הם מספרים שבשעות הלילה מגיע מתנחל ל"ביקור" יחד עם השוטר ניסים, שגם הוא מתנחל, כמובן, והשוטר מאיים ומפחיד את התושבים, החיים באווירת טרור ובתחושה שהם מופקרים לחלוטין לחסדי הכובש האכזר.