קלנדיה
בוקר רגוע בקלנדיה. הגענו וחנינו בסביבות 6:15. בחוץ כבר אור. באופן מפתיע משהו קריר ובעיקר נושבת רוח חזקה. בכיכר שלפני המחסום שוטרים מכוונים את התנועה כך שקודם יסעו הרכבים הבאים מכיוון קלנדיה. פעם ראשונה שנתקלנו בכך שהתנועה בכיכר, ולא הבידוק במחסום הרכב, היא שמעכבת את הנסיעה ויוצרת פקק.
תנועה רציפה של אנשים על הגשר להולכי הרגל כאשר אנו מתקרבות לקראתו. אבל בדיוק כשסיימנו לחצות אותו וירדנו במדרגות שמנו לב שיש עצירה בזרם הנכנסים. כנראה משהו עיכב את הכניסה וזה כמובן התבטא בכך שכאשר הגענו לצד הפלסטיני ראינו תורים מתחת לסככה, אם כי לא ארוכים. אחרי רגע נפתחו הכניסות והתורים הצטמצמו. בהמשך הבוקר לא ראינו תורים.
פגשנו את אבו רמזי, ידידנו מוכר הבייגלה. מאז שסגרו את הכניסה למתחם המחסום מכיוון מחנה הפליטים קלנדיה וכולם נכנסים מכיוון א-רם (מזרח), הוא עומד ליד הכניסה הזו. גם הפעם היה איתו אחד הנכדים, שעוזרים לו כאשר אין לימודים. שוחחנו קצת ונפרדנו באיחולי חג שמח מצידו ותקווה שנתראה שוב עוד לפני הרמדאן. (הרמדאן צפוי להתחיל ב-17.4, ובמהלך חודש זה הוא אינו מגיע למכור בייגלה בבוקר, שכן גם אלו שאינם מקפידים על הצום במהלך היום לא יקנו מזון בפרהסיה בשעות הבוקר).
חזרנו לאזור המחסום. על השלט הגדול בעניין הקורונה נתלה שלט מנייר בקשר לבחירות שהיו אתמול – ההצבעה היא בקלפי שנמצאת במתחם משרדי הממשלה בצמוד למחסום.
היו היום יחסית הרבה ילדים, בדרכם לבית הספר. כולל ילדים קטנים שהולכים ללא ליווי מבוגר, בד"כ 2 או יותר אחים/אחיות יחד, או 2 חברים. חלקם מחזיקים כבר עכשיו את תעודת הלידה הישראלית מנויילנת, זהו ה"קושאן" המאפשר להם להיכנס.
בשעה 7 נכנסנו בכניסה האמצעית. ראינו שבפנים בחלק של בידוק התיקים פעלו 5 מ-6 עמדות והיו תורים לא ארוכים לפניהן (עדיין ללא שום קשר לתקני קורונה...). מהעמדות האלקטרוניות לבדיקת תעודות פעלו כ-7 ולא היה לחץ. אנחנו עברנו כמובן בעמדה הידנית, שפעלה גם היא ללא עיכובים. בסה"כ עברנו תוך כ-10 דקות.
בחוץ שוב רוח חזקה מאוד, הפעם נשבה מולנו על הגשר ובקושי התקדמנו. את האדום של הכלניות והנוריות בשטחים הפתוחים החליף הצהוב של החרדל והחרציות בכיכרות, וכמובן ירוק מסביב. הרוח היתה כ"כ חזקה שאי אפשר היה לצלם. בפעם הבאה שנבוא אולי כבר ישלוט החום-צהבהב...