המינהל האזרחי בבקעת הירדן: להרוס להם! להרוס! להרוס!

שתפו:
Facebook Twitter Whatsapp Email
מקום או מחסום: 
צופות ומדווחות: 
רינה צור (כותבת ומצלמת) ואורחת
24/01/2021
|
בוקר
מאהל בשטח הפתוח ליד גבעות
תלמידים משחקים בחצר בית ספר
ילדים מציירים בחצר בית הספר

לפני כשנתיים שמעתי שרחל א' רוצה להקים גן ילדים לילדי קהילות הרועים בבקעת הירדן. הבעיה של קהילות הרועים היא, שלמרות שיש חינוך חינם לילדים מגיל חמש, חלק מילדי הרועים לא זוכים לממש אותו כי הם תלויים בגנים הנמצאים בכפרים השכנים ואם נשארו בהם מקומות פנויים. בעיה אחרת היא עניין התשלום וההסעות. מי יארגן ומי ישלם? כך קרה שילדים לא מעטים הגיעו לכיתות א' בכפרים ללא כל הכנה מוקדמת. את שש השנים הראשונות בילו באוהל עם משפחתם והכבשים, וזה היה העולם שהכירו. כבר למן ההתחלה הם נמצאים במצב נחיתות לעומת שאר הילדים. רוב ההורים לא יכולים לעזור לילדים בלימודים. ידוע שהשנים החשובות בחינוך הן השנים הראשונות, ולכן ככל שמקדימים לשלב את הילדים במסגרת חינוכית כן ירבו סיכוייהם להצליח.

אף שהרעיון היה מצוין לא האמנתי שיוכל להתממש. צריך  בשביל זה לעבוד בשיתוף פעולה מלא עם המנהיגות המקומית וההורים, למצוא מקום מתאים ונגיש, לשכור גננות ולהביא ציוד, צריך הסכמה של הרשות הפלסטינית, שלא לדבר על מה יעשה המינהל האזרחיinfo-icon כדי לטרפד ולהרוס.

ליוויתי את מאמציה של רחל (מרחוק, באופן פסיבי) ולפני כשנה אחרי עבודה בלתי נלאית, היה נדמה שאוטוטו שהרעיון עומד להתגשם, אבל ברגע האחרון הכל נפל (אני מעדיפה לא לפרט). הייתי בטוחה שזהו, רחל תבין סוף סוף שזה בלתי אפשרי.

אבל, כמו עוף החול, רחל התחילה לארגן הכל מההתחלה במקום אחר ובתחילת שנת הלימודים הנוכחית קם גן ילדים בחמאם אל מליח ובו 27 ילדים וילדות מקהילות הרועים באזור. הרשות הפלסטינית צירפה אותו למערכת החינוך הרשמית, כולל מבנים ומשכורות.  כל אלה שעזרו לרחל לאורך הדרך בתרומת כספים, בציוד, בלוגיסטיקה וכד' - שותפים להישג החשוב הזה.

המינהל האזרחי מיהר להוציא צו הריסה על בניין בית הספר המיוחד הזה והוא עלול לצאת לפועל כל יום. הצו הוצא לפני כשבועיים. לפי החוק הצבאי בשטחים הכבושים הצו "חוקי" ואי אפשר לטעון נגדו בבתי המשפט. מזל שאת רחל אי אפשר להרוס.

היום הוצא צו הריסה למיבנים ולסככות של שתי משפחות בקהילת מיטֶה 
כשהגענו לאזור בשעה 13.00 נודע לנו שברגע זה הגיעו נציגי המינהל האזרחי לקהילת מיטֶה והם מחלקים שם צווי הריסה. הנימוק הצפוי: זה שטח אש .

46% משטחי הבקעה הוכרזו כשטחים צבאיים סגורים. את רובם הצבא אינו צריך ואינו מנצל לאימונים. אבל כל הפלסטינים שגרים ורועים שם, הם וכל רכושם, קיימים בניגוד לחוק ובכל יום אפשר להרוס ולגרש - וזה חוקי.

איך מחליטים במינהל האזרחי - את מי נהרוס היום? כמה משפחות? באלו קהילות? האם גם נחרים את האוהלים? הטרקטורים? מיכלי המים?

הפעם אלו שתי משפחות בקהילת מיטה. במיטה מתגוררות כ-20 משפחות. מחייתם מרעיית צאן . נפגשנו עם כמה תושבים. הם סיפרו שבמקור הם גרו בתל ערד שבשטח ישראל. ב-1948 גורשו לשטח הירדני והשתקעו באזור חברון. בראשית שנות ה-80 שוב גורשו ע"י הצבא ומצאו מקום בבקעת הירדן. הם ועדריהם.

כמה מילים על המינהל האזרחי, הכפוף למתפ"ש (מתאם הפעולות בשטחים) במשרד הביטחון.

חיפשתי בגוגל מה הם מספרים על מעשיהם. בהקדמה לדוּחַ לשנת 2020 (ציטטה) "המינהל האזרחי פעל לשיפור איכות החיים ורווחתם של תושבי יהודה ושומרון".  למיטב הבנתי זו היתה המטרה הרשמית להקמת המינהל. לנושא זה הוקדש סעיף מיוחד בדוח. סעיפים אחרים : מיגור הקורונה, מעבר לשירות דיגיטלי, מעבר חולים לישראל וכד'.

מה שאני ראיתי ב-12 השנים שאני מבקרת בבקעה: הקשר העיקרי של התושבים  עם המינהל הוא כשמישהו מזהה על הכביש מכונית של המינהל (המכוניות שלהם מוכרות לכל) ואז כולם נכנסים ללחץ: מי המסכנים שאליהם נוסעות המכוניות עם צו הריסה, או החרמה, או קנסinfo-icon, או גירוש, וכד'.

כך המינהל האזרחי מבצע את מדיניות הכיבוש בשטחים. על הפעולות האלה, שהן עיקר הקשר שלהם עם התושבים - איו זכר בדוח הנאור וההומני המסכם את פעילותם, כביכול.