קלנדיה

צופות: 
ורג'ניה סיון, ק. (אורח מגרמניה), עינה פרידמן (מדווחת)
24/01/2017
|
בוקר

קלנדיה הקלסית

מחסום קלנדיה איננו בנוי ולא מצויד דיו כדי לשרת את מספר האנשים שמגיעים אליו בבוקר רגיל בדרך לעבודה, לבתי הספר, לבתי חולים, וכו', וכו'., ולכן המעבר בו הופך לעונש יום-יומי.

כל חמש תחנות הבידוק היו פתוחות כשהגענו בשעה 5:30 והתורים לפני הכניסה אליהן היו קצרים. מיד ראינו שהחייל האחראי על פתיחת הקרוסלות בקצה המכלאות חיכה זמן רב בין פתיחות. מאידך, הוא נתן למספר רב של אנשים לזרום כל פעם, כך שהתורים לקראת תחנות הבידוק היו יחסית ארוכים (וזה טוב!) וכל פעם שהתורים דרך המכלאות זרמו קדימה, הייתה הרגשה של התקדמות ממש (גם טוב!).

אבל, אחרי החלפת המשמרת בשעה 6:00, שלקחה יחסית הרבה זמן, החייל החדש אימץ טקטיקה הפוכה ונתן למעט אנשים בלבד לעבור כל פעם, מה שגרם לעצבים, כעס, והרבה תלונות. צלצלנו למת"ק, בקשנו שהתורן יתקשר לחייל ב"אקווריום" ויגיד לו לשנות את הטקטיקה כי היא גורמת לבעיות במקום להועיל, ודבר לא קרה עד ש ...

בשעה 6:15 חיילת מת"קinfo-icon שאחראית על השער ההומניטרי הגיעה, ראתה את המצב, והורתה לחייל ב"אקווריום" לתת להרבה אנשים לזרום בבת אחת. אולם, לצער כולם, כמו שבדרך כלל קורה כשהחייל האחראי על הקרוסלות לא מתפקד כראוי, הנזק כבר נגרם --  גם מבחינת אורך התורים וגם מבחינת המתח והגבוה ששולט במחסום.

מסקנה: או שצריך להדריך את החיילים האחראים על הקרוסלות איך למלא את תפקידם באופן מוצלח, או שצריכים לשלוח אחראים עליהם, אנשים עם נסיון (שוטרים, מאבטחים, חיילי מת"ק, ומי לא) הרבה יותר מוקדם בבוקר כדי להדריך אותם במקום. הניסון מוכיח שברגע שהחייל האחראי על הקרוסלות גורם להאטה, הבוקר כולו הרוס.

חיילת המת"ק שהגיעה להפעיל את השער ההומניטרי תמיד עושה את עבודתה נאמנה ובדיוק. הבעיה היא שיש לה נטייה להגיע מאוחר ולעזוב מוקדם. הפעם היא הגיעה בשעה 6:14 וסגרה את השער סופית בשעה 7:00, אף על פי שהתורים הרגילים בשעה זו השתרעו עד לשורה הראשונה של המכוניות בחניון. ועוד יותר חשוב, אחרי שהיא עזבה הגיעו אנשים עם תינוקות ופעוטים, קשישים שהולכים עם מקל, וכדומה. אנו לא יודעות למה היא עוזבת מוקדם. יתכן שיש לה הוראות לעשות כך או משימות אחרות למלא. אבל העובדה היא שחיילי וקציני מת"ק אחרים שאחראים על השער נשארים הרבה יותר מאוחר, ז"א, עד שה"פיק" נגמר. זה מאוד, מאוד רצוי, כי בנוסף לכך שאין מי שיכול לפתוח את השער לאנשים שזקוקים לעבור דרכו, היעלמות האחראית על השער מבזבז המון זמן לאנשים שלא יודעים שהשער סגור ומחכים לשווא למי שצריך לפתוח אותו.

הבוקר מצב זה תרם גם לקריסת התורים בשעה 7:00. כרגיל הסיבה הייתה אנשים שניסו לדחוף את עצמם בכניסה למכלאה השמאלית וגרמו להפיכת התור להמון כעוס, ושני התורים האחרים קרסו בעקבותיו. כאן  לא המקום להכנס להבט של הנזק-העצמי של התופעה. די להעיר שכשאנשים לא יכולים להוציא את תסכולם על השיטה או על האנשים שגורמים לו, הם מוציאים את תסכולם על האוביקט הכי קרוב: במצב הזה, אחד על השני. וזה חוזר על עצמו שוב ושוב כאן.

פעמיים עמדנו בתור כדי לצאת. בפעם הראשונה הערכנו שעדיין היה מסוכן מדי בכניסה למכלאות ועזבנו את התור. בפעם השניה, בשעה 7:35, הערכנו שהמצב נרגע מספיק, והתורים היו די מוצקים, לנסות שנית. לקח לנו 35 דקות מן הרגע שהצטרפנו לתור להגיע ליציאה מן המחסום. החייל שבדק אותנו נראה נבוך כשקרא את המידע בתעודת הזהות, אבל כשהרמנו את התג של מחסום ווטש, הוא הגיב עם חיוך רחב! 

שמנו לב, גם, שעשו שינוי ברגישות של גלאי המתכת כך שגם מי שנושא מתכת בתוך גופו גורם לצפצופים. למי שיש כרטיס מבית חולים שמעיד  על כך (למשל, בשדה תעופה), כדאי להביא אותו גם למחסום קלנדיה.